שלחו עכשיו הודעה לשר החקלאות ועצרו את ההרג
במשך שנים מפצירה עמותת "תנו לחיות לחיות" במשרד החקלאות לגבש תכנית הומנית וארוכת טווח לטיפול בכלבים המשוטטים במדינת ישראל. בהיעדר כל נתון רשמי ביחס למספר הכלבים המשוטטים, בשנת 2017 ערכה העמותה סקר בשיתוף עם עמותת Humane Society International במסגרתו נספרו הכלבים. הנתון אליו הגיעו הוא שבישראל נמצאים כ-32,800 כלבים משוטטים, כאשר כ-20,000 מתוכם נמצאים באזור הדרום. מאז אותה שנה לא נערכה ספירה נוספת של הכלבים. מצב החירום בו נמצאת מדינת ישראל העלה על סדר היום את תוצאות ההזנחה הפושעת של משרד החקלאות את הנושא.
לאחר תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר, בעקבות פריצת גדר הגבול עם עזה ובהמשך בעקבות המחסור במזון ברצועת עזה, החלו לחצות את הגדר כלבים מכיוון עזה לישראל. מכיוון שיישובי הדרום פונו ונותרו ריקים מאדם, הכלבים הרגישו בנוח לשוטט באזור בחיפוש אחר מזון. הדיווחים הראשונים על הנושא בתקשורת החלו בחודש דצמבר, אז מסר משרד החקלאות את הערכתו לפיה נכנסו כ-500 כלבים מעזה לישראל.
בישיבת ועדת החינוך בכנסת בנושא טיפול בבעלי חיים בחירום הצהיר המשרד כי בכוונתו להקצות 2.1 מיליון ₪ לטיפול בכלבים משוטטים – על ידי מימון הסגר, טיפולים, עיקור וסירוס וחיסונים. במשך חודשיים תמימים לא נקט המשרד כל צעד כדי להתמודד עם משבר הכלבים המשוטטים שנוצר. בראיונות שניתנו בחודש פברואר כבר העריך המשרד שנכנסו כ-5000 כלבים. בראיונות לתקשורת, הזהיר מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, ד"ר תמיר גשן, מפני התפרצות כלבת, וטען כי 90% מהכלבים אינם בני אימוץ ולכן "אין מנוס מהמתה המונית". כן הסתבר כי הכסף שהבטיח המשרד נועד גם הוא לכלבים שאינם בני אימוץ – כלומר, לשם המתתם.
זמן לא רב לאחר הריאיון של ד"ר גשן, פרסם משרד החקלאות תזכיר חוק שיאפשר המתת כלבים שנלכדו בעוטף עזה (ופוטנציאלית גם בגבול לבנון) באופן מיידי – מבלי פרק זמן שיאפשר לבחון את התאמתם לאימוץ. המשרד הקצה זמן קצר במיוחד של שבוע לצורך העברת הערות ציבור. למרות פרק הזמן הקצר, כ-1,300 הערות הוגשו מטעם הציבור בהתנגדות לתזכיר. בימי שגרה, כאשר נתפס כלב משוטט יש להעבירו לכלביית הרשות הקרובה, שם הוא יחכה 10 ימים כדי לבחון האם ניתן להעבירו לאימוץ, לעמותה או לכוחות הביטחון, ואם לא ניתן, להמית אותו. תזכיר החוק מבקש לבטל למשך שנה את הצורך בהמתנה של עשרה ימים, מה שיאפשר להחליט להמית את הכלב ביום תפיסתו. המשרד אף הגדיל לעשות וקבע מנגנון מהיר דרכו יוכל שר החקלאות להכריז על הסדר דומה גם בקרבת הגבול עם לבנון, במקום לתקן את החוק פעם נוספת, וזאת על אף שלא קיימים שום נתונים או נסיבות בשטח המצביעות על שינוי במצב שמצדיק אפשרות כזאת. ביום 4.3.2024 עברה הצעת החוק הממשלתית בקריאה ראשונה, ברוב של שישה חברי כנסת נגד שניים.
תזכיר החוק מתבסס על מדיניות בלתי מבוססת ובלתי מנומקת. בתזכיר החוק מופיעים נתונים 'משוערים' שלא ברור על מה הם מבוססים. כיצד ניתן לדעת כמה מהכלבים היו בארץ לפני תחילת המלחמה, כמה נכנסו מתחילת המלחמה, ואיך ניתן להבחין בין כלבים מעזה לכלבים מישראל? איך ניתן לקבוע כי 90% מהכלבים אינם בני אימוץ מבלי שנבדקו? ללא נתונים מדויקים על המצב בשטח ובחינה פרטנית של הכלבים, התמונה שעולה היא שמשרד החקלאות מנצל את מצב החירום על מנת לפתור בעיה שהוזנחה במשך שנים רבות.
ביחס לאיום הכלבת, כאמור, במשך שנים מסתובבים בדרום עשרות אלפי כלבים משוטטים במחוז הדרום, במסגרתן לא דווח אף לא על אירוע כלבת אחד באזור. אירוע הכלבת האחרון בדרום הארץ התרחש בשנת 2010. לא קיימים גם נתונים על התפרצות כלבת ברצועת עזה. בנוסף, ההרג ההמוני, מלבד היותו אכזרי בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, אינו מספק פתרון אפקטיבי וארוך טווח. המתה של כלבים בהגדרה אינה יכולה להוות פתרון קבע שכן היא לא קוטעת את הריבוי הטבעי של הכלבים, והיא מאפשרת כניסה של כלבים חדשים לתא השטח. לבעיה הזו משרד החקלאות לא מציע פתרון, ומבחינתו ניתן להמשיך במדיניות ההמתה לנצח.
הטיפול בבעיית הכלבים המשוטטים, אשר ייתן מענה אפקטיבי למצוקתם של התושבים ושל הכלבים תוך מזעור הסבל הנגרם בתהליך, צריך להיות מבוסס על מחקר, ניסיון מרחבי העולם, ועקרונות של גישה הומנית. פתרונות אלטרנטיביים יכולים לכלול עיקורים וסירוסים לאוכלוסיית הכלבים המשוטטים (שנבלמים על ידי משרד החקלאות שנים ארוכות), בצד פעולות של סניטציה, מחקר מתמשך, ותוכנית מבוססת מדע לצמצום וניהול אוכלוסיית הכלבים, לרבות ניהול המזון באזור עזה ועוטף עזה בזמן המלחמה ולאחריה. כך או כך, מובן כי המתה המונית של כלבים אינה יכולה להוות פתרון.
