השתתפנו בדיון בוועדת החינוך של הכנסת שעסק בתיקון התקנות תרנגולות בתעשיית הביצים עד המעבר המלא ללולים ללא כלובים ב-2037, נקבע שאחרי שנתיים לא יהיה ניתן עוד להחזיק תרנגולות בשטח של 350 סמ"ר לתרנגולת (פחות מגודל של דף A4!). בעודנו מתקרבים לסיום השנתיים, הציע משרד החקלאות תיקון שמבקש להאריך את התקופה בעוד שנתיים שלמות.
מה התירוץ? המלחמה, כמובן.
בדיוק אותו תירוץ ששימש את משרד החקלאות לאישור של משלוחים חיים ארוכים במיוחד, להקלות בהמתת כלבים בכלביות בעוטף עזה, ולהיתרי דיג המוניים וגורפים בתקופת הרבייה של הדגים.
במקרה לגמרי, התיקון מתיישב עם צעדים שארגוני המגדלים דחפו אליהם עוד לפני שהמלחמה בכלל פרצה.
בדיון שמענו את מה שידענו עוד קודם – החקלאים, יחד עם משרד החקלאות, לא אוהבים את התקנות ואת הוראות המעבר לרפורמה (שעליהן חתמו נציגים המגדלים בעצמם), והם יעשו כל מה שצריך כדי לדחות ולמסמס אותן. גם אם זה אומר לעשות שימוש ציני במלחמה כתירוץ להארכת הסבל של התרנגולות.
המלחמה אמנם השפיעה על חלק מהם, אבל לא על כולם, ואין שום הצדקה להאריך את תקופת המעבר באופן גורף. במהלך הדיון הצהירו המגדלים, חברי כנסת, ונציגי משרד החקלאות שהבעיות שלהם עם התקנות לא קשורות למלחמה.
הדיון התנהל, כצפוי, בצעקות, ועם מעט מאוד מידע אמיתי. ארגונים למען בעלי חיים כמעט ולא קיבלו זכות דיבור. למרות הקשיים העובדתיים, הכלכליים והמשפטיים שהעלינו יחד עם החברים אנימלס והקליניקה לצדק סביבתי ולהגנה על זכויות בעלי חיים באוניברסיטת תל אביב, ומבלי שהם זכו למענה של ממש – התיקון אושר וקבע אירוע היסטורי: בפעם הראשונה אי פעם, אושרו תקנות צער בעלי חיים שנועדו להסיג לאחור את ההגנה על בעלי חיים. פחות
