24/12/2019

תגיות:
,,

העיניים הטובות האלה, שלא עשו רע לאף אחד- כבר לא בין החיים.
פוזי, מצאה את עצמה בהסגר אחיסמך ושם הרגו אותה כי לא מצאו לה שבב.
היא אומצה מאיתנו כשהיתה גורה קטנה. כשהתקשרנו לברר לשלומה, נדהמנו לגלות, שבניגוד למסמך עליו חותמים המאמצים אצלנו- להחזיר את הכלב אלינו במידה ולא מסתדר, פוזי עברה מיד ליד ליד כמו חפץ ביד הסוחר.
מהבית האחרון אליו הגיעה- היא ברחה. כשנמצאה משוטטת פקח אסף אותה להסגר- שם היד קלה על המזרק.

מי דואג לכלבים בכלביות הפרטיות שמשמשות כהסגרים רשותיים?

שוב ההסדר של רשויות עם כלביות פרטיות מביא אסון.

החוק והנהלים קובעים שעל הווטרינר הרשותי, כשמגיע אליו כלב שנתפס, לבדוק האם לכלב יש שבב, וליצור קשר עם הבעלים שלו.

פוזי ברחה מהבית האחרון שהיתה בו. דאגנו להוסיף הערה ברישום שלה שבמקרה ומישהו מוצא אותה, יש ליצור קשר איתנו – אם פוזי הייתה נסרקת לשבב, היא הייתה מגיעה בחזרה אלינו.

אלא שהלוכד שתפס את פוזי לא חשב שמתפקידו לסרוק את השבב של פוזי כשתפס אותה. גם הווטרינר הרשותי, שכלל לא סיפק לו סורק, לא חשב ככה. גם ההסגר הפרטי שקיבל אליו את פוזי לא חשב ככה, ואחרי זמן מה שבו פוזי לא נמסרה לאימוץ, היא הומתה שם.

אז מי אחראי? כולם מסכימים שהווטרינרים הרשותיים הם שאחראיים על הטיפול בכלבים שנלכדים ומובאים לכלבייה הרשותית. אבל כמו שאנחנו טוענים בבג”ץ שאנחנו מנהלים בימים אלה האפשרות הלא-חוקית שנותן משרד החקלאות לרשויות, לעבוד עם כלביות פרטיות, מוביל למצב שבו הווטרינרים הרשותיים לא לוקחים אחריות, והתוצאה היא פגיעה בכלבים – בטיפול גרוע, וגם במוות.

בעקבות הסיפור העצוב של פוזי פנינו למנהל השירותים הווטרינריים, בדרישה שיזכיר לכלל הווטרינריים הרשותיים את החובה שלהם לסרוק כל כלב שנלכד.

ולכם, בעלי הכלבים, זאת תזכורת חשובה: אם הכלב שלכם ברח או נעלם, אל תצפו שהשבב יספיק. לכו להסגר הרשותי שלכם לוודא שהוא לא