יום בינלאומי למען חיות במשקים
ב-1.10.2011 ציינה העמותה את היום הבינלאומי למען חיות במשקים, באירוע פתוח במתחם התחנה בתל-אביב. האירוע פנה לילדים ולמשפחות, וכלל פינת איפור, פינה לפיסול בפלסטלינה והקרנה של סרטי אנימציה. הילדים קיבלו דפי מדבקות צבעוניות, עם צלליות של בעלי-חיים והכיתוב "תנו לחיות המשק לחיות". חברי הכנסת דב חנין ואיתן כבל, והשחקנים דליק ווליניץ ואורנה בנאי קראו לילדים סיפורים הנוגעים לחיות במשקים.
לכבוד האירוע עיצבנו פלייר מיוחד שמספר על צרכיהן ועל חייהן של החיות במשקים. כך, למשל, מספרת הפרה לילדים: "בסוף החורף אני מחכה לאותו רגע מאושר שיפתחו את הדלתות והשערים של האסם ואוכל לצאת ולרוץ חופשי באחו, ללחך קצת עשב וללקק את העגל המתוק שלי- פשוט מווווושלם. אבל כאן זה לא קורה. אפילו את העגל שלי לקחו ממני. לא האמנתי שיעשו לי את זה! קראתי לו הרבה זמן אחרי שלקחו אותו, אבל זה לא עזר. אף אחד לא שמע אותי. עכשיו אני תקועה כאן במשטחי הבטון עם הריח הנורא. כמה הייתי רוצה להסתובב בשדה, לדבר עם חברות ולגלות בכלל מה הטעם של עשב. אבל זה לא יקרה אף פעם. כנראה, הדשא היחיד שאראה יהיה בחלומות שלי".
הצלחתו של היום הבינלאומי למען חיות במשקים נזקפת למתנדבים הרבים שהשתתפו בו – מעיצוב החומר הגראפי, דרך ביצוע ההפעלות וכלה באיוש הדוכן. תודתנו גם לעיריית ת"א ולמתחם התחנה שהשתתפו באירוע, ולארגונים שסייעו לו.
תערוכת "תשליכוהו"
גולת הכותרת של פעילות המחלקה בשנת 2011 היא תערוכת הצילומים "תשליכוהו".
התערוכה "תשליכוהו" מפנה זרקור לסוגיה של המתת אפרוחים במדגרות. כל שנה הורגים במדגרות בישראל מיליוני אפרוחים – רובם אפרוחים זכרים מזני תרנגולות שנועדו לתעשיית הביצים.
כשהאפרוחים בוקעים ממיינים אותם. אפרוחות נשלחות ללולים להטיל ביצים. על כל אפרוחה נקבה בוקע אפרוח זכר. אפרוחים זכרים לא יטילו ביצים. לא מגדלים אותם לייצור בשר, כי בתעשיית הבשר משתמשים בזנים אחרים של עופות, כאלו שגדלים מהר מאוד. מבחינת התעשייה האפרוחים האלה מיותרים. לכן הורגים אותם. תעשיית הביצים בישראל הורגת כל שנה כארבעה וחצי מיליון אפרוחים.
לצורך התערוכה צילמה ורדי כהנא, מהצלמות הבולטות בישראל, נשים ידועות במיצבים עם אפרוחים מתים וחיים. מיצבים שחלקם מהדהדים את המיון וההרג של האפרוחים במדגרות, כפי שאפשר לראות בסרטון הזה. התוצאה היא סדרת תמונות רגישות ומרגשות; מסקרנות ורבות עוצמה.
הצטלמו לפרויקט: ירדנה ארזי, זהבה בן, אורנה בנאי, גלית גוטמן, שלי גפני, ענת וקסמן, עלמה זק, מיקי חיימוביץ, פנינה טורנה, קרן מור והלה נחשון. הפיק את הפרויקט דן דברת.
התערוכה נפתחה ב-19.12.2011 באירוע רב-משתתפים בתל-אביב, וזכתה לסיקור תקשורתי נרחב: בין היתר, כתבה גדולה במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות, וסיקור בתכנית הטלוויזיה של גיא פינס. התמונות ימשיכו להיות מוצגות במסגרת של תערוכה נודדת, וכן ניתן לראותן בדף הפייסבוק של התערוכה ובאתר www.chick.org.il.
לצערנו, אין חלופה לייצור תעשייתי של ביצים ללא הרג של האפרוחים הזכרים. הפתרון מצוי בידי הצרכן: ככל שנצרוך פחות ביצים, יהרגו פחות אפרוחים. אם כל ישראלי יצרוך ביצה אחת פחות בשבוע, כולנו יחד נציל מיליון אפרוחים.
תקנות הובלת עופות
בלחץ העמותה התקין השנה משרד החקלאות תקנות בנוגע לאופן ההובלה של עופות.
למעלה ממיליון תרנגולים בני שישה שבועות מתים בישראל כל שנה, רק בפרק הזמן של הובלתם ממשק הגידול למשחטה. בתנאים טבעיים אפרוחים בגיל זה עדיין צמודים לאמם, וישנים בלילות תחת כנפיה. במשאיות שחולפות על-פנינו יום-יום בכבישים, הם דחוסים לכלובים צרים. תקרת הכלוב נמוכה כל-כך שהתרנגול הצעיר לא יכול לעמוד זקוף. כשאנחנו חולפים על-פני המשאית אנו רואים את התרנגולים שבכלובים שבשולי המשאית: חשופים לרוח קרה, לגשם סוחף או לשמש לוהטת. בכלובים הקבורים בלב המטען שוררים, גם בלילה קר, חום כבד ולחות גבוהה.
חוק צער בעלי-חיים משנת 1994 מחייב את משרד החקלאות להתקין תקנות לביצועו, בין היתר תקנות שיפרטו כללי מינימום בהובלת עופות. רק בשנת 2000 מינה המשרד ועדה שתנסח טיוטת תקנות בנושא, אולם המלצותיה נשארו במגרה. מדי פעם הובאה טיוטת התקנות לדיון בפורום זה או אחר, שונתה (לרוב: לרעת העופות) ושבה ונגנזה. כעת, בעקבות הודעה של תנו לחיות לחיות שתפנה בעניין לבג"ץ, הובאו התקנות סוף-סוף לאישור ועדת החינוך של הכנסת, אושרו, נחתמו ופורסמו.
העמותה רשמה הישג נוסף בהקשר לתקנות אלו, כאשר לראשונה בתקנות לפי חוק צער בעלי-חיים מוטלת האחריות להפרת התקנות לא רק על האנשים שעסקו בהובלה בפועל, אלא גם על בעלי האינטרסים הכלכליים, שהעופות הובלו עבורם: המשחטה ובעל המשק. תקדים נוסף הוא בהטלת אחריות פלילית להפרת התקנות על בעלי שליטה בתאגיד, כגון מנכ"ל החברה שהמשחטה בבעלותה, אשר לא עשה די כדי לוודא שעובדי הקבלן ששכרה המשחטה יובילו את העופות בהתאם לתקנות.
אין לנו אשליה שהתקנות החדשות יפתרו את הבעיות המובנות שבהובלת עופות. הסבל של העופות ימשיך להיות נורא. בין היתר, התקנות מאפשרות לפועלים לתפוס את העופות ברגליהם כשהם הפוכים וראשם כלפי מטה; רגל אחת של העוף מוחזקת בידיו של הפועל; ובאופן זה מחזיק הפועל בכל יד "צרור" של שלושה עופות חיים ומבוהלים. התקנות מאפשרות גם, בתנאים מסוימים, להחזיק עופות ללא מזון במשך 21 שעות רצופות.
כמו בעניין האפרוחים, השינוי האמיתי הוא בידיו של הצרכן. עם זאת, התקנות עשויות למתן חלק מהזוועות הקשות שבהובלת עופות.
נעליים לא מעור לחיילים צמחונים
במהלך שנת 2011 טיפלה העמותה בשורה של פניות של חיילים צמחונים שהתקשו לממש את זכותם לקבל מהצבא נעליים שאינן עשויות מעור. כל המקרים נפתרו. לצד זאת, הובטח לעמותה, שהצבא יוציא איגרת לכלל החיילים, בה תוסבר הזכאות של חיילים טבעונים וצמחונים לנעליים שאינן מעור. האיגרת תוצא לאחר שהצבא ישלים את ההצטיידות בנעליים כאלו, שהביקוש להן, כך מסתבר גדול.
עוד בחודש אוקטובר 2010 נענה הצבא לפנייה של האגודה לזכויות האזרח בישראל, וקבע שגם חיילים צמחונים, שאינם טבעונים, יהיו זכאים לנעליים שאינן מעור. בסופו של דבר, עור הוא תוצר של בית-מטבחיים ממש כמו בשר. עור הוא חלק מגופו של יצור שהיה חי, נושם ומרגיש עד שנשחט. לשאת את העור המת הזה על גופך, בכל עת ובכל מקום, לא שונה מלעיסת הבשר המת ובליעתו לתוך גופך. לכן, אנשים רבים – צמחונים ושאינם צמחונים – נמנעים מעור ממש כשם שצמחונים נמנעים מבשר.
לפי נהלי הצבא, כפי שנמסרו לעמותה, על צמחוני/ת המתגייס/ת לצבא להצטייד באישור מרופא/ת משפחה או מדיאטנ/ית על כך שהמתגייס/ת מקפיד/ה על תזונה צמחונית. בנוסף יש להצטייד בתצהיר (שניתן לחתום בפני עו"ד או בבית-משפט או בקצין העיר) לפי המתגייס/ת מנהל/ת אורח חיים צמחוני ונמנע/ת מלבישת בגדים העשויים מעור. בהצגת שני מסמכים אלו ביום הגיוס, יינתנו למתגייס/ת נעליים שאינן מעור. הנוהל הועלה גם לאתר "עולים על מדים" של הצבא. על מי שכבר משרת/ת לפנות לגורמי הפרט ביחידה, כדי להחליף את הנעליים.
מוציאים את התרנגולות מהכלובים
במהלך השנה המשיכה תנו לחיות לחיות את שיתוף הפעולה עם עמותת אנונימוס בנושא הרפורמה בתעשיית הביצים. ישראל עומדת לפרק בשנים הקרובות את מרבית הלולים בארץ, ולהקים חדשים במקומם. תקציב של מאות מיליוני שקלים מכספי משלמי המסים ישמש לכך. אלא שלפי נוסח תקנות שגיבש משרד החקלאות, גם הלולים החדשים יתבססו, כמו היום, על כלובי רשת צרים שמונעים מהתרנגולת לבטא איזושהי התנהגות טבעית.
רק לולים ללא כלובים מאפשרים לתרנגולת ביטוי ממשי לחלק מצרכיה הטבעיים. לא מדובר באוטופיה לתרנגולות: גם בלולים כאלו התרנגולת בוקעת במדגרה, לא זוכה במגע של אם, אחיה מושמדים מיד לאחר בקיעתם, גופה נשחק מהטלה של כמות לא טבעית של ביצים, וכשההטלה שלה פוחתת הורגים אותה בגיל צעיר. מצד שני, כל עוד היא חיה, היא מסוגלת ללכת ולהתעופף, לנקר בקרקע, לעשות אבטיות חול, להטיל את ביציה במקום מסתור נוח וללכת לישון על ענף מוגבה כפי שתרנגולות אוהבות לעשות. אנחנו מאמינים שהמינימום הזה מתחייב לפי חוק במדינת ישראל.
הפעילות בעניין זה התמקדה השנה בוועדת החינוך של הכנסת, שעד כה מסרבת לאשר את התקנות שמציע משרד החקלאות.
תנאי החזקה של חזירים
במהלך השנה הופיעו נציגי העמותה בפני ועדה של משרד החקלאות, שאמורה להגיש המלצות בנוגע לתנאי הגידול של חזירים בישראל. לקראת סוף השנה, פנתה העמותה למשרד החקלאות בדרישה להתקין תקנות בנושא בהקדם – אחרת ניאלץ לפנות לבג"ץ.
מעטים יודעים שבישראל הורגים מדי שנה יותר חזירים מאשר פרות ועגלים: כמאתיים אלף חזירים מדי שנה. חזירים הם יצורים חכמים ומקסימים. האינטליגנציה שלהם עולה על זו של כלבים. בתנאים טבעיים הם חיים בקבוצות של מספר נקבות, שמגדלות יחד את גוריהן, ונפגשות מפעם לפעם עם החזירים הזכרים הבוגרים, אשר מעדיפים לחיות לבדם.
במשקים שלנו, החזירות הן לא יותר מ"ממכונות ייצור לחזרזירים". הן מוחזקות בתאי ריסון צרים שלא מאפשרים להן אפילו להסתובב סביב עצמן. החזירה מתקשה אפילו לקום ולהישכב. הטירוף שלהן מתבטא לעתים קרובות בתנועות סטריאוטיפיות, חסרות תכלית, חוזרות על עצמן. חזירות אחרות נכנסות לפאסיביות ולאפתיה. את החזרזירים מפרידים מאמותיהם כשהם בני חודש, ומגדלים אותם עד לשחיטה במכלאות חשופות וצפופות. מתוך התסכול, החזירים נושכים זה את זנבו של זה. הפתרון: חיתוך הזנב בעודם גורים. חיתוך הזנב מתווסף לחיתוך שיניים ולסירוס, שכולם נעשים ללא הרדמה.
תלונות במקרים פרטניים
לצד הטיפול בנושאים הכלליים, מטפלת המחלקה בתלונות בנושאים פרטניים. לאחר התערבות העמותה חזרה בה המועצה לענף הלול מכוונתה להשמיד תרנגולות שחיו בחצרו של אדם באחד המושבים בארץ. מדובר בתרנגולות ניצולות תעשיית הביצים שזכו להזדמנות שניה, אולם המועצה טענה בתחילה שמדובר בגידול מסחרי מבלי שלמגדל יש מכסת ביצים. הצלחה נוספת היתה כאשר קיבוץ בצפון הארץ הודיע לעמותה שיפסיק לקשור את העגלים ברפת שלו: בתיעוד וידיאו שהגיע לידי העמותה נראו העגלים כשהם מוחזקים בסככה גדולה, אולם מוגבלים כל אחד לשטח קטן בלבד באמצעות רצועה הקשורה לצווארם. העמותה הגישה גם שורה של תלונות על עבירות כלפי חיות משק: פרה שצולמה כשמחצית פניה מכוסים דם לאחר שרפתן כרת לה קרן; פרה שעטיניה ענקים אף יותר מהרגיל, ושהתברר שמתה סמוך לאחר שצולמה; פרה שנותרה במשך שעות על משאית חונה בניגוד לתקנות המורות שהובלת בקר צריכה להיעשות ללא עיכובים ועוד.
"ענף" נוסף של תלונות שהתפתח אצלנו למרבית הצער נוגע לתכניות ריאליטי, שסבורות אולי שגרימת סבל לבעלי-חיים היא מתכון לרייטינג. השנה התלוננו על התוכנית הישרדות, שהציגה תחרות במסגרתה רצו המשתתפים כשהם מטלטלים באוויר תרנגולות הקשורות ברגליהן, ועל התוכנית "מרוץ למיליון" ששלחה את מתמודדים לא מיומנים לתפוס חזירים צעירים ומבועתים, כשהמסר הוא שמדובר בחיה מעוררת גועל. התלונות שלנו מתקבלות בחיוב אצל הרשויות, אבל בינתיים לא ראינו תוצאות בשטח.
