אנחנו נפרדים היום, בכאב בלתי נתפס, מילדה אחת אהובה כל כך, ג'מה שלנו, שהתגלה אצלה סרטן בגוף, ששם סוף לעשר שנים של המתנה בכלוב.
ילדה שלנו אהובה, הגעת בתור גורה קטנה וחששנית, עם עיני שקד חומות וגדולות. ראינו אותך גדלה בכלוב, מעבירה את כל הילדות שלך, בין סורגים, בזמן שכל הגורים האחרים, יוצאים הביתה שמחים ומאושרים.
לאף אחד לא היתה סבלנות אלייך. אף אחד לא עצר. והזמן עבר ולא הכרת את העולם שבחוץ והוא הפך ליותר ויותר רחוק. אבל בכל טיול מחוץ לכלבייה, עיניי השקד שלך היו נפתחות בפליאה לגלות, להריח, לחוות, איך זה לא להיות סגורה בכלוב שחם בו מאוד.
אף פעם לא חווית משפחה. אף פעם לא חווית בית. שקט. אהבה. הגעת לעולם הזה והעברת בו את כל חייך בכלוב. ואיך שלא ינסו לצייר את זה כ"בית בשבילך" זה לא. ולאף אחד לא מגיע להעביר חיים כאלה, בלי לזכות באהבה.
כשהתחלנו עם #אומנהלחיים חשבתי שיגיע היום שלך.
זה לא קרה.
הרגעים שאפשרת לנו לגעת וללטף, היו הכי מרגשים בעולם. כל כך עצוב לי עלייך ילדה, כמה קסם שיש בך וברור לי שהיית פורחת בבית, אם מישהו היה מספיק סבלני לעצור לרגע ולהעניק לך אהבה.
כואב לי, פיזית, בלב, להיפרד ממך ילדה. לפרטנר שלך מזה עשור, חסון האהוב שלנו, בטח קשה עכשיו כי אהב אותך ודאג לך כל כך.
את מצטרפת לרשימה ארוכה מדי של כלבים שלנו שמתים בכלוב ואני יכולה רק להתנחם בעובדה המפגרת, שלא תצטרכי לעבור עוד קיץ סיוטי בכלוב.
סליחה ג'מה. אני אשא את הכישלון בחוסר היכולת למצוא לך בית, במשך עשר שנים, לתמיד.
אוהבים אותך כל כך וכבר נורא מתגעגעים.
