פרידה מעפריקי

שנים ארוכות מדי שאנחנו מבקשים מכם לעזור לנו למצוא לעפריקי בית. היום אנחנו נאלצים לספר שהוא כבר לא מחכה. אנחנו נפרדים היום, בכאב ששורף את הלב, מעפריקי שלנו, שבגיל 11 אחרי המתנה ארוכה, הגוף שלו פשוט אמר די. היית הילד עם הקוקיות, העפריקי עם העיניים הגדולות שחיפשו אהבה. ילד כל כך עדין וטוב, שלא מפסיק לחכות לזכות לחזור הביתה, שלא מפסיק לקוות שמישהו יאהב אותך כמו שאהבת לאהוב. אנשים נוטשים כלבים בכזאת קלות והלבבות הנאמנים, האוהבים, השבירים שלכם, מתפנצים לאלף ואחת חתיכות וגם כשהשנים עוברות, אי אפשר להעלים את הכאב הזה שממלא כל כלוב. נתנו לך הזדמנות, אחרי שהגעת כגור מבסיס צבאי והחזירו אותך כי אהבת נורא. ומרב האהבה שלך, שנים שבהן אף אחד לא הסכים להסתכל מעבר למילה ״טריטוריאלי״ ולראות את הכלב המתפנק, האוהב והרגיש שהיה שם. כי כולם רוצים מושלם. כאלו הם כאלה מושלמים. כולם ושנים על גבי שנים, שאנחנו מנסים להראות כמה אהבה יש בך, בתמונות, בסרטונים, ב #אומנהלחיים ואף אחד לא בא ואתה מצטרף לרשימה ארוכה וכואבת, אוף כמה שהיא כואבת, של עשרות כלבים מבוגרים שהתחילו את חייהם עם תקווה וחיו חיים שלמים ומתו בין סורגים. אני אתגעגע לקוקיות שלך, לפינוקים בלתי נגמרים איתך, לחפש אותך בפורים לכלה, לעיניים הגדולות האלה שאראה אותן תמיד מביטות בי ומחכות לתשובה. סליחה ילד. אוהבים לתמיד.