איך אפשר להיפרד ממי שהיה איתך 12 שנים? איך אצליח למלא את הבור העצום שהשארת לי בלב, לשחרר את הכעס, האכזבה, הכאב שפיזית, אשכרה כואב בלב.
אנחנו נפרדים היום מאהוב האהובים של כולנו, טייגר, הילד של כולנו. כפי שכתבנו בחודשים האחרונים, האגן הלך ונחלש עד שלא הצליח לעמוד על רגליו והתמוטט סופית.
טייגר הגיע אלינו בתור גור שמח ומאושר, 3 בתים, במשך 12 שנים, בכל בית היה מקסימום שבועיים. איך בקלות אפשר להרוס למישהו חיים שלמים.
שנים שאנחנו מטיילים בשדות. ילד טבע שלי, מענטז מאושר כל פעם שהיינו יוצאים מהכלבייה ויוצאים לטיולים ארוכים, כשאתה רץ קדימה, לפחות שעה שלמה, גומע את החופש והמרחבים לא רוצה לחזור בחזרה.
בכל פעם שהיינו יוצאים, עברת על כל המכוניות בחנייה ואם הדלת במקרה היתה פתוחה- מיד קפצת פנימה- רק שיסיעו אותך מכאן כבר הביתה.
גם אחרי טיול של שעה פלוס, ברגע שחזרת לכלוב, הזעקה שלך, היתה נשמעת ברחבי הכלבייה וקורעת את הלב.
בסוף יום, היה קשה לעזוב אותך שם, זועק בכאב.
12 שנים, עשרות פוסטים, מככב בלוחות השנה, כל שנה,בעיתון, מצטלם עם מפורסמים, ציירו אותך, ימי אימוץ בתל אביב, שלטי חוצות ענקיים עם החיוך שלך מתנוסס וקורא לאנשים לאמץ #אומנהלחיים כלבים מבוגרים- וכלום.
כמה שניסיתי, את החיים סיימת היום בכלוב.
הערצתי אותך כי לא בא לך להתחנף לאף אחד, צחקתי כל כך כשהייתי מפנקת אותך יותר מדי והיה נוהם עליי מאיים "לתקוף" והייתי נוהמת עלייך חזרה והיית מתקפל מיד כמו תינוק. הסתובבנו ביחד בעולם הזה, מיואשים, כעוסים, שומרים על עצמנו מפני בני האדם, הכל כך בוגדניים.
הלוואי שידעת שהיית אהוב הצוות והמתנדבים.
השדות ריקים בלעדייך אבל זעקת הכאב שלך עוד מהדהדת ברחבי הכלבייה. וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו זה איזה מזל שלא תחווה בכלוב עוד קיץ בלתי נסבל וכבר חוששת לחשוב ממי תהיה הפרידה הבאה.
לנצח נצחים, לא יהיו כמוך נדירים לעולם, הפסידו כולם!
טיי שלי אהוב.
