עד הרגע האחרון עוד ניסיתי למצוא לך בית…כי איך אפשר בכלל לוותר? איך אפשר להשלים עם העובדה שתסיים את החיים שלך, בין סורגים, בלי סגירת מעגל ותיקון ללב שלך?
בכאב גדול אנחנו נפרדים היום מצ'ייס שלנו האהוב.
איזה תסכול זה להציל כלב ולראות אותו שנים מחכה בכלוב ומסיים את חייו בכלוב.
צ'ייס הגיע אלינו לפני 8 שנים, אחרי שנמצא משוטט לבדו במרומי הר מירון. השבב הוביל למאמצים שהעבירו אותו והעבירו אותו…והוא היה במצב הזנחה כל כך קשה, שאת השמיעה איבד.
8 שנים בכלוב, בדממה. זה בטח שקט שצורם נורא.
אני זוכרת כשהגעת, את העצב בעיניים, שבכל השנים, מעולם לא התחלף.
את רגעי האושר, כשהיינו פותחים לך זרם מים, כמה היית אנרגטי ולאיזה גבהים היית קופץ.
את המבט הקורע שלך, כשהייתי מתיישבת ליד הכלוב שלך והיית מאפשר לי, לפעמים, ללטף אותך, בקצות האצבעות. ואם לא אפשרת לי לגעת, פשוט הייתי מתיישבת לשתוק איתך, להפיג, במעט, את הבדידות שלך. שתדע שאני רואה אותך ואת הכאב והאכזבה, שאף פעם לא עזבה אותך.
ראינו אותך הולך ודועך. עד שאתמול, הגוף אמר די וכבר לא רצה יותר להתרומם.
הלוואי שידעת, שאצלנו, היית ולתמיד תהיה חלק מהלב.
#אומנהלחיים
