03/11/2015

תגיות:
,,,,,,

 "תנו לחיות לחיות" עתרה הבוקר לבית המשפט הגבוה לצדק, כנגד החלטת שר החקלאות להפסיק את התקצוב הממשלתי לעיקור ולסירוס חתולי רחוב. לפי החלטת השר, שניתנה אמש, הכסף יוקצה, במקום זאת, למחקרים שיחפשו אמצעים למניעת רבייה, בתנאי שאמצעים אלו יעמדו בדרישות ההלכה, כפי שהיא מפורשת באסכולה ההלכתית המקובלת על השר. ההצעה להעביר חתולים למדינה אחרת, ירדה בשלב זה מסדר היום. יוטעם, כי הרב שלמה עמאר, לשעבר הרב הראשי לישראל, התיר עיקור של חתולות רחוב במצבים בהם התרבות היתר גורמת לסבל לבעלי-חיים או מטרד לבני אדם. גם הרב אבינר התיר עיקור חתולות וכלבות.

 
בעתירה נטען, כי החלטת השר עומדת בניגוד לעמדה המקצועית, לפיה עיקור וסירוס הם האמצעים ההומאניים והיעילים ביותר למניעת התרבות יתר של בעלי-חיים. בעמדה זו מחזיקים ארגונים להגנת בעלי-חיים בכל רחבי העולם. גם משרד החקלאות עצמו, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, מקדמים מזה שנים עיקור וסירוס כפתרון המעשי לבעיית התרבות היתר, וקוראים באתרי האינטרנט שלהם לציבור מחזיקי בעלי-החיים לעקר ולסרס אותם. העמותה מכבדת את אמונתיו הדתיות של השר, אולם מבקשת שלא יהיה עירוב ביניהן לבין הביצוע של התפקידים הממלכתיים של משרד החקלאות לפי חוק.
 
יעל ארקין, מנכ"לית העמותה: "מחקרים בינלאומיים רבים שנעשו ברחבי העולם מוכיחים כי הפתרון היעיל היחידי להתרבות חתולי הרחוב הוא עיקור וסירוס. הפסקת התקציב והפסקת ביצוע העיקורים והסירוסים גורמים נזק לחתולים שנולדים לחיי סבל ברחוב וגם לקהילה שבה הם חיים. אם רוצה השר להקצות תקציב נוסף למחקר עבור מציאת חלופות הוא מוזמן לעשות זאת, אולם מוכרחים להקצות את הסכומים הקבןעחפ בחוק לעיקור וסירוס בהקדם, על מנת לא לאבד את ההישגים שהשגנו מאז שנת 2008 בצמצום ההתרבות של חתולים בקהילה. במקום שבו המדינה אינה לוקחת אחריות, עלינו לקחת אחריות כאזרחים. טיפול אחראי בחתולי הקהילה כולל התארגנות של אזרחים ושכנים לטיפול רפואי בהם ולהבאתם למרפאות וטרינריות לעיקור וסירוס".
 
ארקין מוסיפה כי העיקור והסירוס תורם לא רק לצמצום ההתרבות אלא מיטיב הן עם החתול והן עם הקהילה שבתוכה הוא חי "חתולה שאינה מיוחמת לא מייללת יללות קורעות לב. החתול המסורס רגוע יותר ולא רודף אחרי החתולות בכבישים. אורך החיים של חתול מסורס גבוה הרבה יותר. אנו גם רואים שבניגוד לעמדה שהביע השר, הפתרון של עיקור וסירוס בהחלט יעיל ברשויות שמתייחסות לנושא ברצינות ומקצות תקציב נרחב יותר לטובת עיקור וסירוס החתולים בעיר"
 
 
 
רקע – 
החל משנת 2008 קיים בחוק צער בעלי חיים סעיף 14א, אשר מקציב 4.5 מיליון ש"ח לטובת צמצמום ההתרבות של חתולי רחוב. עד לשנת 2014 נהגו במשרד החקלאות  להוציא ‘קול קורא’ לרשויות מקומיות שמעוניינות לצמצם את ההתרבות של חתולי הרחוב, בסביבות חודש יוני. התקציב של משרד החקלאות ניתן לרשויות בתנאי שיעשו שיקצו גם הם סכום זהה לאותה מטרה. הרשות המקומית לרוב מוציאה מכרזים, ובחלק מן המקרים עמותת ‘תנו לחיות לחיות’ מבצעת את העיקורים והסירוסים עבור הרשות המקומית. מאז החל לפעול מנגנון זה יש האטה בקצב ההתרבות של חתולי הרחוב.
ברשויות מסוימות, כגון הוד השרון, הרצליה, רעננה ואחרות, הרשות מקצה סכום גבוה יותר מזה שמעניק משרד החקלאות לטובת העיקר והסירוס, וכך במהלך השנים מצליחה לעקר ולסרס אחוזים ניכרים מאוכלוסיית החתולים, דבר אשר תורם לצמצום ההתרבות שלהם ולהיותם של החתולים בקהילה זו רגועים יותר. 
מחקרים בינלאומיים מראים כי אם מעקרים ומסרסים 80% מאוכלוסיית החתולים יש צמצום משמעותי באוכלוסיית החתולים.
מן הניסיון עולה כי אורך החיים של חתול רחוב הוא לא יותר משנתיים (בניגוד לחתול בית שיכול לחיות כ-15 שנה) ואילו חתול רחוב מסורס יכול להגיע לגיל שש. 
בעמותת ‘תנו לחיות לחיות’ מוסיפים כי גם היום התקציב של משרד החקלאות והרשויות המקומיות יחד אינו מספיק גבוה על מנת לטפל ב 80% מן החתולים. בנוסף, במתווה הנוכחי החוק גורם לכך שדווקא רשויות עניות לא זוכות לעזרת המדינה. היום התקציב מועבר רק לרשויות אשר יכולות להקצות סכום זהה לטובת עיקור וסירוס חתולים. דווקא רשויות עניות יותר סובלות במיוחד מהתרבות של חתולים בקהילה.
חתולה אחת מיוחמת 3 פעמים בשנה ומולידה בכל המלטה שגר של 4 גורים בממוצע. אם כל החתולות באזור מסוים לא יעוקרו, בתוך 9 שנים מחתולה אחת יהיו 11,606,077.
ברגעים אלה ממש ממליטות חתולות לא מעוקרות עוד ועוד גורים. אם התקציב ימשיך להתעכב ורשויות לא יעקרו ויסרסו את החתולים בקהילה שלהן, כל ההישגים שהושגו מאז 2008 ירדו לטמיון.