דורשים להקים רשות לאומית להגנה על זכויותיהם של בעלי החיים!
לחצו כאן והפעילו לחץ
רשות לאומית להגנה על בעלי חיים וזכויותיהם – מסמך יסוד
רקע – מעמדם הציבורי של בעלי חיים בישראל והיעדר הגנה מצד המדינה
הגנה על זכויותיהם של בעלי-חיים היא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהמשפט הישראלי והעברי. לא במקרה קבע בית המשפט העליון כי מניעת צער בעלי חיים היא ערך עליון בחברה הישראלית. הדבר עומד בניגוד קיצוני להגנה שמקבלים בעלי החיים בישראל בפועל.
החברה הישראלית מעלה על נס את חשיבות ההגנה על החלש בחברה, על מי שאינו יכול להילחם על שלו ולזעוק את כאבו. בעולם המודרני, אין דוגמה מובהקת יותר לאלו הזקוקים להגנתנו מאשר בעלי החיים. גם המסורת היהודית רואה בהגנה על בעלי חיים ומניעת צער בעלי חיים ערך משמעותי ויסודי, וסוגיות של צער בעלי חיים נידונות בדברי חז"ל ומעסיקות פוסקי הלכה גם בימינו.
חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), שנחקק בשנת 1994, הוא הביטוי המובהק ביותר של המחויבות של מדינת ישראל להגנתם של בעלי חיים. החוק עצמו הוא חוק מתקדם יחסית, שקובע הגנות רבות ומגוונות על בעלי חיים, הגנות שהובהרו ופורשו על ידי בית המשפט העליון.
אולם חוק לחוד ומציאות לחוד. בשטח, מצבם של בעלי החיים בישראל קשה: במשקים, בטבע, ברחוב, בכלביות, בפינות החי ובבתים – חוק צער בעלי חיים לא נאכף, ומיליוני בעלי חיים נמצאים במצב קבוע של סבל, הזנחה והתעללות נוראיים. משרד החקלאות, שלו ניתנו סמכויות הביצוע, האכיפה והפיקוח על החוק, לא מצליח ולא יכול לבצע את תפקידו: פיקוח כמעט ולא מתקיים, פרקטיקות חקלאיות אכזריות ומיושנות זוכות לגיבוי המשרד, ותלונות על התעללות והזנחה נופלות על אוזניים ערלות.
מקור הבעיה – משרד החקלאות מצוי בניגוד עניינים ואינו יכול לאכוף באופן אפקטיבי את חוק צער בעלי חיים
המצב בו אכיפת החוק המגן על בעלי חיים נמצאת באחריות משרד החקלאות הוא פגום מיסודו: גופים העוסקים באכיפת חקיקת מגן של בעלי חיים צריכים להיות כפופים למשרד להגנת הסביבה או למשרדים דומים לו, שהגנה על בעלי חיים היא חלק טבעי מתפקידם.
הקושי המרכזי שבעצם הימצאן של סמכויות הביצוע של חוק צער בעלי חיים אצל משרד החקלאות הוא ניגוד העניינים המובנה שבכך: משרד החקלאות, מטבעו, רואה לנגד עיניו את האינטרסים החקלאיים. אלה עומדים לא פעם בניגוד מובהק לאינטרסים של בעלי החיים, בין היתר כאשר מדובר באכיפה מינהלית או פלילית כלפי החקלאים ביחס לעבירות צער בעלי חיים או בקביעת תקנות ותנאי החזקה של בעלי חיים. הנתונים מצביעים על כך שמשרד החקלאות משקיע משאבים נרחבים בהרבה באכיפת עבירות הנוגעות לרווחת הצרכנים, מאשר לרווחת בעלי חיים, ונמנע באופן אקטיבי מענישה וחקירה של עבירות צער בעלי חיים, ומקביעת סטנדרטים מינימליים המיטיבים עם בעלי החיים, כמו איסור על משלוחים חיים או כלובי סוללה.
בשל ניגוד העניינים המובנה של משרד החקלאות, משרד החקלאות לא מקדיש את כוח האדם, המיומנות, המשאבים והמוטיבציה הנדרשים לטיפול בעבירות צער בעלי חיים. למשרד ויחידת החקירות שלו יש נטייה מובנית לאכוף את החוקים שנמצאים בליבת האינטרסים של החקלאים, ולא כאלו שעלולים להקשות על תעשיית המזון מן החי. על כן, הרוב המוחלט המשאבים המוגבלים של מערך האכיפה של המשרד כלל לא מנוצלים לשם הגנה על בעלי חיים.
הכשלים הללו עולים מנתונים שהוצגו על ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת בשנת 2020, מהדו"חות החמורים של מבקר המדינה לעניין המשלוחים החיים, וכן מנתונים שהתקבלו ממשרד החקלאות עצמו במסגרת בקשות חופש מידע: מדי שנה נעשות ביקורות צער בעלי חיים בודדות במתקנים המחזיקים בעלי חיים. כך, לדוגמה, במהלך השנים 2018-2019 בוצעו בסך הכל 10 ביקורות צער בעלי חיים בכלל המחלבות בישראל, וביקורת צער בעלי חיים אחת בלבד בכלל העדרים והמפטמות של בני צאן ובני בקר. בחנויות המוכרות בעלי חיים לא בוצעה ולו ביקורת יזומה אחת.[1] באלפי פינות החי וגני החיות שבישובים ובמוסדות החינוך בוצעו במשך השנתיים הללו כ-60 ביקורות בסך הכל. צעדי אכיפה, ענישה והחרמה של בעלי חיים לא ננקטים כמעט בכלל.
לכן אין זה מפתיע שגם הפעולות שמשרד החקלאות מבצע הן לרוב תוצאה של מאבקים ציבוריים ומשפטיים ממושכים של הארגונים והפעילים למען בעלי החיים. החוק אמנם מעניק סמכויות מסוימות גם למשטרה ולרשויות המקומיות (בכפוף להסכמת משרד החקלאות), אולם בפועל מרוכזות רוב סמכויות האכיפה אצל משרד החקלאות, והרשויות לא יודעות כיצד לחלק את העבודה ואפילו למי להפנות תלונות על התעללות והזנחה.
צוות בינמשרדי שהתכנס לבחינת סוגייה זו הצביע על כמה מהנקודות הללו, ובין היתר – היעדר הבהירות בנוגע לכתובת לתלונות, פערים מקצועיים, וחוסר בנוהלי עבודה מסודרים.
על אף שמשרד החקלאות איננו מטפל כראוי בפיקוח ואכיפה של עבירות צער בעלי חיים, הוא נמנע מביזור סמכויות אכיפה לגורמים אחרים. מדיניות זו נובעת בין היתר, ככל הנראה, מחוסר הרצון בביקורת חיצונית למשרד על משקי בעלי חיים חקלאיים.
הפיתרון – רשות לאומית שייעודה הגנה על בעלי חיים וזכויותיהם (ללא צורך בתוספת תקציבית משמעותית)
הפיתרון לבעיה זו הוא העברת הסמכויות לגוף שהגנה על זכויות בעלי החיים היא שאיפתו המרכזית, ושרואה בה שליחות ויעד ראשון במעלה. גוף שיוקם לשם מטרה זאת. השכל הישר וגם הניסיון ארוך השנים מלמדים שמשרד החקלאות לא יכול להיות גוף כזה.
רשות לאומית סטטוטורית להגנה על בעלי חיים וזכויותיהם תרכז אצלה את כל הסמכויות ליישום ואכיפת חוק צער בעלי חיים ביחס לחיות משק, חיות בית וחיות בר. הקמת רשות עצמאית הכפופה למשרד להגנת הסביבה מבטיחה כי האינטרסים של בעלי החיים יהיו מיוצגים כראוי, ויינתן מענה לסוגיות שטרם הוסדרו ואינן יכולות להיות מוסדרות כל עוד קיים ניגוד עניינים אצל הגורמים המטפלים. בין מטרותיה הרשות תהיה גם אחראית על הטמעת אסטרטגיה רחבה להגנה על בעלי חיים, הגנה עליהם, מציאת פתרונות הומניים לבעיות ריבוי הכלבים והחתולים המשוטטים וחינוך לזכויות בעלי חיים.
הרשות תהיה רשות סטטוטורית עצמאית, בדומה לרשות הטבע והגנים ותהיה כפופה לסמכות המיניסטריאלית של המשרד להגנת הסביבה. פקחים, אנשי מקצוע ותובעים לעניין חוק צער בעלי חיים יהיו עובדי הרשות, ויעסקו באופן בלעדי בהגנה על בעלי חיים. במקום פיזור סמכויות, חוסר סדר וחוסר תיאום וכפל תפקידים, תוכל הרשות לעבוד בתיאום ומתוך מדיניות אחידה ומוגדרת, ובשיתוף פעולה עם הגופים הרלוונטיים האחרים, ביניהם הרשויות המקומיות.
הקמת רשות מעין זו, אינה כרוכה בהקצאה נוספת משמעותית של תקציבים, אלא בעיקר בהסדרת המבנה המשפטי והקצאת המשאבים הקיימים היום במשרד החקלאות ובמשרד הגנת הסביבה כגון פקחים, שוטרים, וטרינרים, מוקדנים ואנשי מנהלה, למסגרת אחת נכונה ויעילה. הרשות תרכז אצלה את התקנים ואת תקציב הפעילות הקיים.
דוגמה ליעדי הרשות – ההווה מול העתיד האפשרי:
היום | 5 שנים לאחר הקמת הרשות |
עשרות אלפי כלבים מומתים בשנה בשל ריבוי גבוה. | טיפול ממוקד בחסמי עיקור וסירוס והגעה למצב של המתנה לאימוץ כלבים בכלביות. השיפור ימנע חיים בכלוב, ויחסוך עלויות טיפול. |
עשרות אלפי כלבים משוטטים ללא טיפול וסכנת התפרצות כלבת | צמצום הבעיה לאפס באמצעות תוכנית חומש, לכידה מוגברת, מבצעי עיקור וחיסון ואכיפת החקיקה המקדמת צמצום התרבות. מניעת הסבל של הכלבים והמתתם, מניעת פגיעה בחיות בר, וחיסכון של מיליוני שקלים בטיפול והחזקה של כלבים משוטטים. |
8,000,000 תרנגולות בכלובי סוללה, מהלכים וניסויים לקידום כליאת תרנגולים בתעשיית הבשר בכלובים. | מימוש רפורמת לולי מעוף במקביל להורדת מחיר הביצים לצרכן, והפסקת השימוש בכלובים לגידול תרנגולות. |
600,000-700,000 עגלים וטלאים מיובאים במשלוחים חיים | הפסקת המשלוחים החיים, הסבל העצום לבעלי החיים והסיכונים התברואתיים הנלווים להם. |
תקציב צמצום התרבות חתולים קבוע בחוק, אך מנוצל באופן לא רציף וללא תכנון ארוך טווח, ומבלי הכשרה של אנשי מקצוע מתאימים | תוכנית אסטרטגית להפסקת התרבותם של חתולים משוטטים, תוך הצבת יעדים. צמצום הסבל של מיליוני חתולי הקהילה, והבעיות התברואתיות הנלוות לכך, וחיסכון תקציבי בטווח הארוך. |
משקי החזירים לא עומדים אפילו בתנאים המינימליים הקבועים בתקנות, תוך גרימת סבל אדיר. פעולות השחתה וריסון של חזירים נמשכות בשל היעדר תשתיות מתאימות. | אכיפה אפקטיבית, כולל קנסות מינהליים, החרמת חזירים, וסגירת משקים שאינם עומדים בחוק. איסור על פעולות השחתה וריסון של חזירים. |
במערכת החינוך נעשה שימוש בבעלי חיים, בפינות חי וחוגי חיות, תוך הזנחה וללא פיקוח, וללא כל ערך חינוכי מוכח. | גיבוש תכני חינוך לחמלה והדדיות עם בעלי חיים, תוך פיקוח על רווחתם של בעלי חיים. הטמעת ערכים חינוכיים של אמפתיה ודאגה לחלש מתוך דוגמה אישית. |
[1] המידע לקוח מתשובות לבקשות חופש מידע שהוגשו למשרד החקלאות במהלך שנת 2020, וכן מדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "אכיפת עבירות פגיעה בבעלי חיים", 1.12.2020.