כל היום כאב לי הלב שלא הספקתי לחבק אותך חיבוק אחד ארוך לפני שאתה הולך..ג'וני אהוב, מת היום בגיל 15 אחרי שהגוף העייף כל כך, השבור, אמר מספיק ודי.
את ג'וני הכרתי לפני 3 שנים כשהגיע אלינו לכלבייה אחרי שמישהו מצא אותו משוטט לבדו. כלב בן 11, צנום, מטונף, ללא שבב, בלי איש שיחפש אחריו. העיניים העצובות שלך ישארו איתי לעולמים. עיניים של כאב עמוק עמוק שאי אפשר להעלים.
אבל ג'וני שלנו, למרות גילו המבוגר, היה גבר שבגברים. הוא תמיד שיחק אותה כאילו הכל "פסדר", ניסה להראות כמה הוא צעיר בחבורת המבוגרים, מקשקש בזנבו, מחייך לכל מאמץ פוטנציאלי שרוצה לאמץ אותו…הכל פסדר אצל ג'וני- חוץ מהעיניים שמסגירות הכל…
כבר כתבתי לכם לא פעם ולצערי נראה שאמשיך לכתוב, נטישה של כלב בגיל מבוגר היא התעללות לכל דבר. היא לא שונה בכלום מאדם שמתעלל פיזית בכלבו. כי בשורה התחתונה, הגוף קורס במהירות מכאב הנטישה. וכן, כך קרה גם לג'וני שלנו.
בתוך הסיפור העצוב של ג'וני יש שלוש מלאכיות שחיבקו בכניפיהן את הנסיך הזה בסוף ימיו. בשנה האחרונה ג'וני קיבל את כל האהבה שרק אפשר אצל נוי המדהימה. איזה אדם נדיר ומיוחד את נוי. בקושי שמענו ממך. לעולם לא התלוננת כשהחל לעשות את צרכיו בבית וכשבקושי נעמד על רגליו, העברת אותו לאמך, לקומת קרקע. אימך שחינכה אותך לאהבה והנתינה הזו, הצטרפה גם היא לחיבוק הענק שליווה את ג'וני בחודשיו האחרונים.
הפכתן את ג'וני מכלב שננטש למות לבדו בעולם לכלב שהיה של מישהו. כלב שקיבל אהבה, כלב שייחסר עכשיו למישהו. לא עוד כלב שנזרק לרחוב/לכלוב למות לבדו, מרוסק ושבור.
את ימיו האחרונים הוא מעביר בצפון. בהחלטה משותפת ובהתגייסות מידית ומדהימה, אנחנו מעבירים את ג'וני לבלות אצל חן המדהימה בקיבוץ. מספרים לה על אי השליטה בצרכים, על הראייה הלקוייה, על חוסר היכולת שלו להתרומם וללכת, אבל חן בוחרת להסתכל על החיים ולא על המוות. היא בוחרת לתת ולקבל מנשמה עדינה ומדהימה כמו ג'וני, את השיעור הכי חשוב של כולנו בחיים הקשים שלנו כאן- שיעור בחמלה.
כשרב האנשים מפחדים לקח כלב מבוגר "כי הוא ימות עוד מעט.." יש כאלה שמסתכלים על החיים שנותרו וכמה אפשר לתת ולהעניק לאלו שכל כך צריכים. הרי הכאב לכשימות בכלוב לבדו הוא הרבה יותר נורא. והמוות, מה כל כך נורא במוות אם אתה מסיים את חייך מוקף בשקט ואהבה?
אהוב יקר, כשאני חושבת על השלוש שנים המופלאות האלה שליוו אותך בחודשים האחרונים לחייך, עולה בי חיוך. זה כל כך מתאים לג'וני "פסדר" שלי, שימצא אהבה ונחמה, לא אצל אישה אחת אלה 3! אולי בסופו של דבר צדקת ובתוך כל הסיפור עצוב שלך באמת יצא איכשהו "פסדר". אני בטוחה שזה השיעור שאני לוקחת ממך. עם הכאב בעיינים והחיים שנמשכים הלאה ובסוף, איכשהו, דברים מסתדרים. זה בטוח היה משהו בגישה המצחיקה שלך שזימנה אלייך את המלאכיות שלך.
תחסר לי מאוד ילדון אהוב, הצחקת אותי מלא, נתת לי מלא אהבה ואני מקווה שעזבת אותנו כשהעיינים העצובות נרגעו והלב התמלא והבין שעכשיו הכל בסדר ואפשר לעזוב ולדעת שלא היית כאן בעולם הזה סתם- אלה כלבון אהוב שנורא נורא יחסר
את ג'וני הכרתי לפני 3 שנים כשהגיע אלינו לכלבייה אחרי שמישהו מצא אותו משוטט לבדו. כלב בן 11, צנום, מטונף, ללא שבב, בלי איש שיחפש אחריו. העיניים העצובות שלך ישארו איתי לעולמים. עיניים של כאב עמוק עמוק שאי אפשר להעלים.
אבל ג'וני שלנו, למרות גילו המבוגר, היה גבר שבגברים. הוא תמיד שיחק אותה כאילו הכל "פסדר", ניסה להראות כמה הוא צעיר בחבורת המבוגרים, מקשקש בזנבו, מחייך לכל מאמץ פוטנציאלי שרוצה לאמץ אותו…הכל פסדר אצל ג'וני- חוץ מהעיניים שמסגירות הכל…
כבר כתבתי לכם לא פעם ולצערי נראה שאמשיך לכתוב, נטישה של כלב בגיל מבוגר היא התעללות לכל דבר. היא לא שונה בכלום מאדם שמתעלל פיזית בכלבו. כי בשורה התחתונה, הגוף קורס במהירות מכאב הנטישה. וכן, כך קרה גם לג'וני שלנו.
בתוך הסיפור העצוב של ג'וני יש שלוש מלאכיות שחיבקו בכניפיהן את הנסיך הזה בסוף ימיו. בשנה האחרונה ג'וני קיבל את כל האהבה שרק אפשר אצל נוי המדהימה. איזה אדם נדיר ומיוחד את נוי. בקושי שמענו ממך. לעולם לא התלוננת כשהחל לעשות את צרכיו בבית וכשבקושי נעמד על רגליו, העברת אותו לאמך, לקומת קרקע. אימך שחינכה אותך לאהבה והנתינה הזו, הצטרפה גם היא לחיבוק הענק שליווה את ג'וני בחודשיו האחרונים.
הפכתן את ג'וני מכלב שננטש למות לבדו בעולם לכלב שהיה של מישהו. כלב שקיבל אהבה, כלב שייחסר עכשיו למישהו. לא עוד כלב שנזרק לרחוב/לכלוב למות לבדו, מרוסק ושבור.
את ימיו האחרונים הוא מעביר בצפון. בהחלטה משותפת ובהתגייסות מידית ומדהימה, אנחנו מעבירים את ג'וני לבלות אצל חן המדהימה בקיבוץ. מספרים לה על אי השליטה בצרכים, על הראייה הלקוייה, על חוסר היכולת שלו להתרומם וללכת, אבל חן בוחרת להסתכל על החיים ולא על המוות. היא בוחרת לתת ולקבל מנשמה עדינה ומדהימה כמו ג'וני, את השיעור הכי חשוב של כולנו בחיים הקשים שלנו כאן- שיעור בחמלה.
כשרב האנשים מפחדים לקח כלב מבוגר "כי הוא ימות עוד מעט.." יש כאלה שמסתכלים על החיים שנותרו וכמה אפשר לתת ולהעניק לאלו שכל כך צריכים. הרי הכאב לכשימות בכלוב לבדו הוא הרבה יותר נורא. והמוות, מה כל כך נורא במוות אם אתה מסיים את חייך מוקף בשקט ואהבה?
אהוב יקר, כשאני חושבת על השלוש שנים המופלאות האלה שליוו אותך בחודשים האחרונים לחייך, עולה בי חיוך. זה כל כך מתאים לג'וני "פסדר" שלי, שימצא אהבה ונחמה, לא אצל אישה אחת אלה 3! אולי בסופו של דבר צדקת ובתוך כל הסיפור עצוב שלך באמת יצא איכשהו "פסדר". אני בטוחה שזה השיעור שאני לוקחת ממך. עם הכאב בעיינים והחיים שנמשכים הלאה ובסוף, איכשהו, דברים מסתדרים. זה בטוח היה משהו בגישה המצחיקה שלך שזימנה אלייך את המלאכיות שלך.
תחסר לי מאוד ילדון אהוב, הצחקת אותי מלא, נתת לי מלא אהבה ואני מקווה שעזבת אותנו כשהעיינים העצובות נרגעו והלב התמלא והבין שעכשיו הכל בסדר ואפשר לעזוב ולדעת שלא היית כאן בעולם הזה סתם- אלה כלבון אהוב שנורא נורא יחסר
