אנחנו נפרדים היום, בכאב עצום מטורץ' האהוב שלנו, שחיכה שש שנים בכלוב ומת היום, בגיל 11, מסרטן במעי ועם לב שאף פעם לא זכה להחלים.
את טורץ' מצאנו לפני שש שנים, עם אוזניים גזורות, קולר חנק ומחסום, קשור לשרשרת ברזל, במשתלה נטושה. היתה סערה בחוץ וטורץ' רטוב כולו, ישב שם, בלי כל מכסה מעליו, רועד מקור, אם לא היינו מגיעים לשם, הוא היה מת מקור, או מרעב…
היה קשה להגיע ללב שלו בהתחלה. היה ברור שהחתיך הזה חטף מכות והתעללות קשה בחייו. אבל מהר מאוד, כשגילה את הצוות האוהב שלנו, גילינו את כמויות האהבה שיש בו. הוא תמיד רצה שישחקו איתו, תמיד קפץ לחבק ולנשק, כאלו לראשונה בחייו סוף סוף ראו אותו כמו שהוא, את מי שהוא ולא התעלמו, הכו והתעללו, על המפלצת המסוכנת, שהוא בכלל לא ידע שהוא.
הוא הספיק להיות בבית לתקופה קצרה וחזר. אף אחד לא היה מספיק סבלני, לאפשר לפצעים, הפיזיים והנפשיים, שעוללו לו בני האדם, להחלים.
אולי מה שהכי עצוב בכל זה, זה שהעולם העדיף לפחד מהגזע שלו במקום להצטער על מה שעוללו לו, ועכשיו הוא כבר לא מחכה לאף אחד.
הוא מת עם פצע בלב שמעולם לא החלים, פשוט כי העולם הדביק לו תווית "מסוכן" בזמן שהאנשים שפגעו בו הם המסוכנים באמת.
אוהבים אותך לתמיד ילד שלנו וכואבים כל כך, שהלב הענק שלך לא זכה לתיקון בעולמנו העקום.
