כל היום כבר כתבתי לך מלא פוסטים בראש…כל היום נפרדתי ממך וידעתי שברגע שאצטרך להעלות פה את הכל על הכתב, זה כבר באמת יהיה הסוף. והלב, הלב שלי דופק מהר והדמעות לא מפסיקות לזלוג כל היום, גזר אהוב שלי, אני צריכה עכשיו להיפרד ממך ואני לא יודעת איך אפשר להגיד שלום לכלב מדהים כמוך.
אני לא יודעת אם זה המוות שכל כך מעציב אותי. המוות לא מפחיד אותי. אני עצובה, ובוכה ובעיקר כועסת על שלא זכית למצוא בית.
הסתכלתי היום על התמונות שלך. ראיתי בכל תמונה, איך כל שנה שעברה, הסתגרת עוד ועוד. הקשת עליי למצוא לך בית. נקשרת לאנטל שלך ושרון שלך ומיכאל ומריה שלך כל כך חזק, הפכת את האנשים בכלבייה למשפחה שלך. אבל אני רציתי שתישן במיטה. רציתי שיחבקו אותך גם אחרי שעות פעילות הכלבייה. אבל אתה גזר, הנאמנות שלך שברה אותנו ביום שהגעת אלינו והוכחת בכל יום שעבר, שהסיפור שלך הוא סיפור שרואים אותו בסרטים, לבני האדם, אלה שאמורים לאמץ אותך, הסיפור שלך גדול עליהם.
אני זוכרת שקיבלנו את הקריאה עלייך: "רועה גרמני שוכב בבית הקברות בגזר. הוא כנראה נמצא שם המון זמן כי הוא כולו עור ועצמות. מורעב. פצעים באוזניו, זבובים מכסים אותו והוא לא זז מהקבר".
כתבו עלייך בעיתון. סיפרו את הסיפור של הכלב המדהים שהיה כל כך נאמן לבעליו שנפטר עד שלא זז מקברו.
היית גמור. לא ידענו אם בכלל תשרוד. בקושי עמדת על הרגליים. אבל כשגילית והרגשת את הנאמנות של שרון הוטרינרית שלא זזה ממך, כשהרגשת את האהבה העצומה סביבך, החלטת להיות נאמן לחיים והתאוששת, התחזקת, הבראת והפכת לנסיך יפה תואר. הפכת להיות כלב יפה תואר, גאוות הכלבייה שלנו.
אהבנו להשוויץ בך, התרגשנו לספר כל פעם מחדש את הסיפור שלך והיה לנו ברור שמי שיזכה בך, יהיה המאושר באדם.
והזמן עבר, עוד שנה ועוד שנה. כשהיית פוגש אותי, אני שחיבקתי ונישקתי כשהיית כל כך חלש, כבר כעסת עליי. בצדק. בעולם שלך אהבה היא טוטאלית ולבוא לבקר אותך פעם ב..זה לא מספיק. כעסת עליי ואני במלא אהבה, קיבלתי והערצתי את העולם שלך.
תודה שלימדת אותי מה זאת אהבה!
ארבע שנים ארוכות מדי, הפכת למלך אצלנו, מלך בכלוב.
לצידך, לא מפסיקה לנשק ולנסות להרגיע אותך כשהיית מתרגז, מתוקה הקטנה, אני לא יודעת אם תצליח לשרוד עכשיו בלעדייך. לא יודעת אם הקטנה הזו תוכל לחיות עכשיו בלי האהוב שלה.
בחודשים האחרונים כשהתחלת להרגיש לא טוב, עדיין מלכת ביד רמה. אבל הגוף החל להתעייף, התחלת לרזות ובדיקות הדם האחרונות בשרו את הבשורה הנוראה, שהכליות גמורות, הגוף נגמר והיום, הגיע הסוף הנורא.
קברנו אותך לידנו, שתוכל להמשיך ולהביט עלינו מלמעלה. שתוכל לכוון אנשים אלינו, שיגיעו לקחת את מתוקה שלך האבודה.
מוריס, נשכב על הקבר שלך וסירב להגיד שלום.
אנחנו גמורים גזר, מתגעגעים נורא, ואני, אני כנראה לעולם אשאר מרוסקת מהעובדה שכלב נאמן כמוך, כלב גאון כמוך, מת אצלנו בכלבייה.
להתראות כלב נדיר שכמוך, לנצח תהיה חלק מהלב שלנו.
אני לא יודעת אם זה המוות שכל כך מעציב אותי. המוות לא מפחיד אותי. אני עצובה, ובוכה ובעיקר כועסת על שלא זכית למצוא בית.
הסתכלתי היום על התמונות שלך. ראיתי בכל תמונה, איך כל שנה שעברה, הסתגרת עוד ועוד. הקשת עליי למצוא לך בית. נקשרת לאנטל שלך ושרון שלך ומיכאל ומריה שלך כל כך חזק, הפכת את האנשים בכלבייה למשפחה שלך. אבל אני רציתי שתישן במיטה. רציתי שיחבקו אותך גם אחרי שעות פעילות הכלבייה. אבל אתה גזר, הנאמנות שלך שברה אותנו ביום שהגעת אלינו והוכחת בכל יום שעבר, שהסיפור שלך הוא סיפור שרואים אותו בסרטים, לבני האדם, אלה שאמורים לאמץ אותך, הסיפור שלך גדול עליהם.
אני זוכרת שקיבלנו את הקריאה עלייך: "רועה גרמני שוכב בבית הקברות בגזר. הוא כנראה נמצא שם המון זמן כי הוא כולו עור ועצמות. מורעב. פצעים באוזניו, זבובים מכסים אותו והוא לא זז מהקבר".
כתבו עלייך בעיתון. סיפרו את הסיפור של הכלב המדהים שהיה כל כך נאמן לבעליו שנפטר עד שלא זז מקברו.
היית גמור. לא ידענו אם בכלל תשרוד. בקושי עמדת על הרגליים. אבל כשגילית והרגשת את הנאמנות של שרון הוטרינרית שלא זזה ממך, כשהרגשת את האהבה העצומה סביבך, החלטת להיות נאמן לחיים והתאוששת, התחזקת, הבראת והפכת לנסיך יפה תואר. הפכת להיות כלב יפה תואר, גאוות הכלבייה שלנו.
אהבנו להשוויץ בך, התרגשנו לספר כל פעם מחדש את הסיפור שלך והיה לנו ברור שמי שיזכה בך, יהיה המאושר באדם.
והזמן עבר, עוד שנה ועוד שנה. כשהיית פוגש אותי, אני שחיבקתי ונישקתי כשהיית כל כך חלש, כבר כעסת עליי. בצדק. בעולם שלך אהבה היא טוטאלית ולבוא לבקר אותך פעם ב..זה לא מספיק. כעסת עליי ואני במלא אהבה, קיבלתי והערצתי את העולם שלך.
תודה שלימדת אותי מה זאת אהבה!
ארבע שנים ארוכות מדי, הפכת למלך אצלנו, מלך בכלוב.
לצידך, לא מפסיקה לנשק ולנסות להרגיע אותך כשהיית מתרגז, מתוקה הקטנה, אני לא יודעת אם תצליח לשרוד עכשיו בלעדייך. לא יודעת אם הקטנה הזו תוכל לחיות עכשיו בלי האהוב שלה.
בחודשים האחרונים כשהתחלת להרגיש לא טוב, עדיין מלכת ביד רמה. אבל הגוף החל להתעייף, התחלת לרזות ובדיקות הדם האחרונות בשרו את הבשורה הנוראה, שהכליות גמורות, הגוף נגמר והיום, הגיע הסוף הנורא.
קברנו אותך לידנו, שתוכל להמשיך ולהביט עלינו מלמעלה. שתוכל לכוון אנשים אלינו, שיגיעו לקחת את מתוקה שלך האבודה.
מוריס, נשכב על הקבר שלך וסירב להגיד שלום.
אנחנו גמורים גזר, מתגעגעים נורא, ואני, אני כנראה לעולם אשאר מרוסקת מהעובדה שכלב נאמן כמוך, כלב גאון כמוך, מת אצלנו בכלבייה.
להתראות כלב נדיר שכמוך, לנצח תהיה חלק מהלב שלנו.
