28/04/2013

תגיות:
,,,,,,,

 הכל קרה לפני כמה חודשים. יום שישי והפסיכית שקרועה על כל הזקנים, חשבה שהיא גילתה את אמריקה והחליטה לעשות יום אימוץ רק לכלבים המבוגרים. ביקשו ממני גם להגיע. הסתכלתי עליהם והבהרתי להם שגיל 8, זה ממש לא מבוגר ושיישכחו ממני, אבל אמרו לי שביום אימוץ תמיד יש בורקסים, אז הסכמתי להגיע..באותו יום אימוץ דווקא הלכו כמה הביתה. מסתבר שיש עוד כמה אנשים שפויים בעולם הזה, שמבינים שדיבור עם כלב מבוגר זה אחלה דבר. אבל אותי לא לקחו. במקום זה ישבתי, כמעט לאורך כל היום אימוץ, על הברכיים של שבח שחשבה שבגלל שאני קטן בגודל, אני כמו תינוק. עוד אחת שמחפשת גורים והתבלבלה. החלטתי לנצל את המצב וסיפרתי לה באוזן שכבר 3 שנים אני בכלוב. סיפרתי לה שהבית הקודם שלי עברו דירה, ופשוט השאירו אותי, כמו רהיט ישן, בדירה. ימים שהייתי סגור בדירה בלי מים ואוכל. אף אחד לא חזר. 
אני חושב שהחיספוס שלי הרשים את שבח. היא לא באמת אחת של גורים. נגמר היום אימוץ והיא הודיעה שתיקח אותי לאומנה. כולם שם היו ממש מרוצים כי אמרו ששבח כל הזמן לוקחת כלבים לאומנה ומוצאת להם בית. חשבו שזה יילך גם איתי.
בבית של שבח הכרתי את חנה. אחת מחוספסת שחבל על הזמן. היא דוברמנית שגזרו לה את האוזניים וישר הבנתי שאחת כזאת צריך להבהיר לה שעם כמה שהיא עברה זוועות, אני שהלב שלי היה מרוסק- לא רואה בעיינים. הבהרתי לה מיד שעם כמה שאני באומנה, אני פה הבוס. שבח התבאסה. חשבה שנסתדר יותר טוב.
הזמן עובר וכל הזמן מצלמים אותי וכותבים עליי בפייסבוק. נהייתי מכלב אנונימי בכלבייה לסלב בפייסבוק ובשכונה. אבל טלפונים לאמץ אותי? כלום. 
הצטלמתי עם נינט, צילמו אותי בשקיעה, צילמו אותי ישן חמוד, מטייל בשדות ירוקים, מתחבק עם סבתות וחברים וטלפון? כלום. כאלו לא חשוב איזה תמונה מהממת שלי עלתה (והיו לי כמה ממש טובות) כל מה שראו זה רק את הגיל שלי, אף אחד לא באמת ניסה אפילו להכיר אותי. סתומים. ההפסד כולו שלכם, כי ביינתים שבח הכירה אותי ונכנסתי לה עמוק לורידים והשבוע היא הודיעה חד וחלק- אני מאמצת את שוקו שוקולית לעד!
אז עכשיו שאני מאומץ ועכשיו, שאחרי הכל מדובר פה בפוסט לשבת, אני רוצה לספר לכם שיש לי את האמא הכי תותחית בעולם. השבח שלי היא האישה הכי סובלנית בעולם. היא עושה למען בעלי החיים כל כך הרבה דברים, שאפילו על קצה הזנב אתם לא יודעים. שבח שלי היתה אומנה לכל כך הרבה כלבים שעכשיו נמצאים בבתים מאושרים. 
השבח שלי היא הכי מצחיקה בעולם, יש לה משפטים כל כך מצחיקים, שכל הזמן אני מנשק אותה בפה כדי שתגיד עוד משהו שיצחיק אותי. יש לי אמא תותחית שלדעתי לא יודעת כמה היא תותחית וכמה כל האנשים בעמותה הכי אוהבים אותה והכי מרימים זנבות כל פעם שהיא מחוללת מלא דברים בעמותה, שאם לא היה להם את השבח שלי, הם היו שוקעים בים של בלאגן. אמא שלי היא כזו בנאדם ערכי ומדהים שגם עוזרת לניצולי שואה ואם היה לה עוד שעות ביממה, היא גם היתה מתנדבת בעמותות מעבר לים.
אני רוצה להגיד לך אמא שלי, שאני מעריץ אותך כי אני מעריך את הסובלנות שלך, אני יודע כמה קשה בסוף יום עבודה להגיע הביתה ולראות את הבלאגן שאני וחנה עשינו בבית, לרדת איתנו לגינה ולסבול את הזלילות שלי, המשיכות של חנה ואת הכאב ראש שאני עושה לך כשאני נוהם על חנה. אני מעריץ אותך שהכנסת אותה לדירה התל אביבית הקטנה שלך ושל טליה השותפה הכי מבינה בעולם. 
ועוד משהו אחד קטן, כי אני יכול לכתוב לך שעות…פעם אמרת לי באוזן, שיש לך תכונה כזאת תמיד להתחבר עם אנשים חדשים מיד, עוד לפני שהכרת אותם בכלל וזה לפעמים פוגע בך. אז רציתי להגיד לך שאני מעריץ אותך על שאת מקבלת כל אדם או כלב כדף חלק ונותנת לו הזדמנות איתך מבלי לשפוט אותו. תראי, אותי לא שפטת על שאני בן 8 ותראי כמה זכינו אחד בשני. אני יודע שלפעמים את נפגעת מזה, אבל אם העולם שלנו היה מלא בשבח שכמוך, שמתחברים אחד עם השני מיד, מבלי לשפוט, תחשבי כמה טוב היה לחיות פה…
שולח לך חיבוק זנבות ותודה ענקית שהצלת אותי מלשוב אל הכלוב. חיבוק ענק גם משאר החברים בעמותה שאותם את מצילה, כמעט כל יום והם לא תמיד מספיקים/זוכרים להגיד לך תודה.
שתהיה לכולכם שבת זנבות!