06/02/2013

תגיות:
,,,,,,,

 כשהייתי בכלבייה וחיכיתי וחיכית ראיתי כל הזמן איך אנשים עוברים ליד כל הכלובים, כאלו בכלל לא היו שם, הולכים ישר לכלובים של הגורים וזהו, הביתה הולכים מאושרים.
הבעיה היא שיותר מדי פעמים הגורים האלה גם היו חוזרים אחרי יום כי "עשו להם פיפי על השטיח" ו"הילדים הבטיחו שינקו את הצרכים בבית ולא ניקו".
אמא שלי אף פעם לא נופלת מגורים..כשכולם מתעלפים ואומרים: "יההההה איזה חמוד" אמא שליממש לא מתעניינת. היא אומרת שאין לה כח לפיפי קקי ולכל הבלאגן מסביב. אבל אז אני באתי..ואני משותק בפלג הגוף התחתון שלי ואמא שלי מצאה את עצמה כל היום מנקה…את מה שאפשר כמובן..כי את השטיח, המיטה, המפזר חום, הפוך והספה היא אמרה שכבר נצטרך לזרוק לפח.
כשאני מסתכל עליה שוחה בים של אקונומיקה אני לפעמים נזכר באנשים שהיו מחזירים את הגורים הכל כך מתוקים ומפחד שגם אמא תחזיר אותי. אבל אז אמא רואה את המבט המודאג שלי וישר באה לנשק אותי ולהגיד לי בקול מפגר: מי פישר קטן של אמא?
אז כדי לצמצם נזקים, אמא שלי קנתה לי את המיטה הכי מפנקת בעולם ושמה בתוכה מלא שמיכות והניחה את המיטה ליד המיטה שלה. איך שהיא נכנסה למיטה שלה קפצתי מהמיטה שלי ישר אליה מתחת לשמיכה. ואמא צעקה: "בן בן מה אתה קנגרו? איך אתה קופץ כל כך גבוה?" והלכנו לישון מכורבלים. בבוקר, אמא גילתה, איך נאמר את זה בעדינות…"שהשתן עלה לה לראש.." היא עשתה פרצופים מבואסים ושוב חששתי לגורלי…אמא הלכה להסתפר קצר ואני שוב ניצלתי.
כל כמה ימים אנחנו הולכים לסופר פארם למצוא לי חיתול מתאים. אמא אומרת שיש נשים בגילה שמחתלות כבר 2 ילדים והיא, עם כמויות החיתולים שניסינו להתאים לי, יכולה לחתל 5 ילדים. הנשים בסופר שרואות את אמא מחפשת חיתולים תמיד ממליצות לה: "בן כמה החמוד שלך? שלי נגמל מהחיתול רק בגיל שלוש" ופעם שהלכנו בגשם והחולצה של אמא נרטבה, אשה אחת המליצה לאמא לקנות חזייה מיוחדת להנקה…ולפעמים אמא משחקת איתם כאלו יש לה ילד בבית ולפעמים אין לה סבלנות והיא מסננת: זה לכלב שלי וזוכה למבט ה"מה יש לה זאת למשוגעת" שהיא כבר רגילה אליו. 
בסוף מצאנו את החיתול שאיכשהו התאים למידה שלי ואמא דווקא מרוצה מהתספורת הקצרה שלה.
עדיין יש לי הרבה פיקשושים, בעיקר כשאמא לובשת בגדים חדשים.. והמכונת כביסה עובדת אצלנו קבוע אבל לא יודע למה, נראה לי שלמרות הכל אני נשאר פה לתמיד. אני והחיתול. 
ומי שצריך עזרה עם פיקשושים של גורים תמיד יכול לפנות לחברים של אמא בעמותה שתמיד נותנים עצות טובות, אז אל תחזירו לכלוב את הגורים- הם נורא מסכנים ואם אין לכם כח לתקופות הסתגלות, תאמצו את המבוגרים ואז גם אמא שלי ממש תאהב אתכם.
שלכם,
בן בן