מבדיקה שערך הסתבר כי נערים,תפסו את אחד החמורים המשוטטים במקום,קשרו לאחורי גופו,יריעת פלסטיק,שפכו בנזין על חלקו האחורי של החמור והציתו אותו באש.
יריעת הניילון,בערה וחרכה את גבו,וצידי גופו של החמור.
הדבר אף פורסם על ידי העיתונאי בעיתון בשפה הערבית.
עמותת פגסוס יצאה לבקשת עמותת תנו לחיות לחיות,ובעזרת מימון של הקרן להגנת בעלי חיים,במשרד להגנת הסביבה,לחלץ את החמור.
כשהגענו לרהט,הונחינו על ידי אחיו של העיתונאי שהחביא את החמור בחצר ביתו אל המקום.
בחצר הבית עמד לו חמור קטן מימדים,קשור בחבל מאולתר לראשו,המחזה שהתגלה היה קשה מנשוא,כוויות בשטח גדול כיסו את צידי גופו,ואחוריו.
החמור הביט בנו בעיניים עצובות,אך ניכר בו שלא איבד את אמונו בגזע האנושי ,וכאילו הבין שהגענו לחלצו,וסימן בראשו בתנועות קלות כאילו הוא מוכן לצאת לדרך.
הילדים במקום אימתו את הסיפור ואחד מהם סיפר כי גזז את רעמת החמור לאחר שנשרפה
גם היא באש.
החמור הריח את הקרון להובלת סוסים וחמורים,והבין כי בני מינו שהו בו בעבר ומיד נכנס לתוכו,רוב החמורים מהססים ופוחדים להכנס לקרון כזה.אך הוא כנראה הבין כי זו דרך המילוט שלו מהמקום.
כשירד אצלנו בחצר העמותה,וראה את בני מינו בחצר,פצח בנערה חזקה שלא מביישת חמור הגדול כיפליים ממנו,ומייד הלך לכיוונם.
וטרינר העמותה,הד"ר רוני חאייק אישר כי מדובר בכוויה קשה ,וכי מדובר בכוויה בת שבוע או יותר.
החמור קיבל סדרת טיפולים,הכוללת גם חיסונים,טיפול נגד טפילי מעיים וטיפול תרופתי ומשחתי להקלת הכוויות.
מידי יום שהחמור מקבל טיפול הוא,עומד בשקט,אפילו שמסירים ממנו פיסות עור מתות המחוברות עדיין לעור,הוא אינו זז,ויודע שמטפלים בו על אף הכאב.
החמור שקיבל את השם רהט על שם הישוב ממנו הגיע,ישוקם בעמותת פגסוס,הטיפול בו עשוי להימשך זמן רב,אך הוא לעולם לא יגיע עוד לידיים שעלולות להתעלל בו.
