אגם בית-זית הוא אגם עונתי בעמק הארזים שממערב לירושלים, שנוצר באופן מלאכותי באמצעות סכר שהוקם בשנות החמישים. עם השנים הפכו האגם והצמחיה סביבו למשאב חשוב עבור חיות הבר של המרחב: מקור למים, מזון ומסתור. חשוב לא פחות: חופי האגם, וקרקעיתו בעונות היבשות, משמשים לבעלי-החיים כמרחב לתנועה חופשית ולא מופרעת. הוא מקשר בין מובלעות טבעיות שאחרת הן מופרדות זו מזו בכבישים, תשתיות, גדרות חקלאיות וישובים.
לפני שנה הגישה חברת מקורות בקשה לגדר את כל שטח האגם בגדר רשת צפופה, מעוגנת בקרקע ברצועת בטון – 3,800 מטר אורכה הכולל. הגדר היתה חוסמת לחלוטין את הגישה למקום של צבאים, דרבנים, שועלים, צבועים, תנים וחיות אחרות. מטרת הגדר היתה למנוע גישה לבני-אדם, שמא מישהו ייכנס למים שיכור – ויטבע. כמובן, גדרות מסוג זה לא ימנעו מאנשים שרוצים בכך להגיע למים – יותר משהן מועילות למניעת טביעות, הן מועילות לחסימת תביעות במקרה של טביעה.
בהתנגדות שהגשנו להקמת הגדר טעננו שהמקום שייך לבעלי-החיים, לאחר שרוב השטחים שלהם כבר נגזלו, ואין להדיר אותם ממנו. בשבוע שעבר דנה הוועדה של מועצה אזורית מטה יהודה בהתנגדות שלנו ובהתנגדויות של מאות אזרחים וארגונים. אנחנו שמחים לבשר שהיא קיבלה את ההתנגדויות, והורתה למקורות למצוא פתרון בטיחות שישתלב עם האופי האקולוגי של הסכר.
תודה מועצה אזורית מטה יהודה
בצילום: עקבות בעלי חיים ליד אגם בית זית. צילמה וזיהתה הגששית המקצועית מיכל זהבי.
