פרידה משלגון

אנחנו נפרדים היום, בכאב שאי אפשר להכיל, מאהוב האהובים, שלג שלנו, ילד שהפיץ אור, ובגיל 11 כבר לא היה מסוגל לעמוד על רגליו ומת. שלגון אהוב, הגיע אלינו, גור לבן יפהפיה, אומץ וחזר אחרי 3 חודשים, כשהמאמץ שלו גילה שיופי זה לא הכל וצריך גם להשקיע בגורים. מאז, הוא יצא מהכלוב הביתה וחזר עוד 4 פעמים. ככה זה אנשים, נדהמים מהיופי שלך ונוטשים כשפחות מתאים. שיחקו לך עם הלב ילד, כאלו אפשר לשבור ולהדביק כל פעם מחדש בלי שום בעיה. ואתה, עם הלב הענק שלך, שהיה זקוק לאהבה כמו אויר לנשימה, כל פעם שמישהו אימץ אותך נצמדת אליו ונתת את כל כולך. והם, הם בחרו להחזיר אותך לכלוב, כי אהבת יותר מדי, הגנת יותר מדי, היית טוטאלי בנתינה שלך ובני האדם, הם מסתפקים במישהו שפשוט יכשכש ויצטלם יפה.
חמש שנים עברו מאז הבית האחרון ועדיין ניסינו בכל דרך, #אומנהלחיים לאפשר לך לזכות בתיקון להכל.
כמה ששנאת לחזור לכלוב. כל טיול, היית מתמלא בחיים, מושך במלוא הכח לגמוע את כל המרחבים. כשהייתי משחררת אותך מהרצועה בשדות, היית נעלם לשעה וחוזר מאושר כל כך. הנאמנות ואהבה העצומה שלך לא אפשרו לך אפילו לברוח מפה. ראינו אותך מתבגר כאן, מזדקן כאן, מסרב להכנע לזמן. עוד טיול, עוד הרפתקאה, עוד חברים שפוגשים בדרך, עוד חוויות שתוכל לחשוב עליהן כשתהיה שוב בכלוב המדכא. ותמיד חייכת. תמיד הוצאת לשון ורודה מבעד לסורגים, נשכבת על הגב ורק ביקשת עוד ועוד ועוד ועוד מגע והחזרת בחיבוקים עוטפים ואין סוף נישוקים.
עם רגל כואבת, שנותחה עוד כשהיית גור קטן, הצלחת לסחוב, עד שלפני פחות שנה, הורדנו לך אותה כדי שיכאב פחות. ואתה, עדיין, על 3 רגליים, בגילך, ממשיך לחייך, מבקש לצאת מהכלוב לחוות עוד חוויה.
אין דברים כמוך. אתה שלגון עם אור לבן בוהק ומסנוור שהמיס לבבות.
המוות שלך בכלוב, הוא מחזיר את החושך ומזכיר כמה לבבות קפואים יש בעולם הזה בו כלבים מבוגרים מחכים שנים מאחורי סורגים ומתים בכלוב. לא מאמינה שלא נתחבק חזק חזק חזק יותר.
אוהבים לתמיד, ילד אור מסנוור