אנחנו נפרדים היום בכאב ענק, מכלבה אהובה כל כך, עלמה שלנו, זה פשוט בלתי נתפס, שכל האנרגיה הבלתי נגמרת שלך, בסוף כבתה.
עלמה מתוקה שלנו, בחיים לא ויתרה על אפשרות למשחק. תמיד היה אפשר למצוא אותך עם משהו בפה, כדור/מקל או כל מה שמצאת בסביבה, כי תמיד רצית לשחק ולהאיר כל אוירה עכורה.
הגעת אלינו מהצפון. בהתחלה נטשו אותך כי לא התאים, אחר כך כי הרסת דברים בבית אז קשרו אותך במרפסת הבית…….שוב ננטשת ושוב אומצת, אבל אז כבר שמרת מכל משמר על מי שאימץ אותך, כי כל כך פחדת שישברו לך שוב את הלב.
והוא נשבר. וחזרת לכלוב שוב ושוב, כל פעם עם כאב ובילבול בעיניים שהיו חרדות, להיות שוב כלואה בין סורגים, את שכל כך מאושרת במרחבים.
נוטשים אתכם בכזאת קלות, כאלו אתם חיים 90 שנה ויש זמן לתקן ולטעות.
והזמן שלך התקצר, לפני שלוש שנים, כשגילינו שאת חולה בניוון שרירים.
וכל הזמן הזה, שידענו שאת חיה על זמן קצוב ושעוד מעט הגוף יבגוד, התחננו להעניק לך תיקון ב #אומנהלחיים שיגיעו מאמצים שיזכו להעניק לך את הסיום המושלם לחיים מלאי אכזבות.
נכשלנו.
שמחת החיים והאור שבך נשארו כלואים בין סורגים.
את מצטרפת לשורה ארוכה מדי של כלבים, שחיכו אצלנו שנים ארוכות וסיימו את חייהם בכלוב. והכאב קורע עוד חתיכה מהלב ומכאיב במלוא העוצמה.
זכינו בך ילדה. אוהבים לתמיד עלמה
