אנחנו נפרדים היום בכאב גדול, מסימבה, סימבלול האהוב, שבגיל 9 החליט לוותר, כי כמה כאב, הגוף יכול לשאת מאחורי הסורגים. היום, כשהחל לדמם לבטן, הוא הורדם.
איך נסכם את החיים שלך סימבלול אהוב? איך נסביר לבני האדם איזה האהוב הם פספסו?
סיבמה הגיע אלינו בגיל 3, אחרי שננטש מהבית שהיה אמור להיות שלו לנצח.
כלב יפהפה, עם פרווה מוזהבת שהזכירה לברדור ולכן גרמה לאנשים שוב לאמץ אותו. סימבה יצא עוד פעמיים מהכלוב עם תקווה בעיניים, פעמיים חשב שסוף סוף מצא בית.
כמה קל להרוס למישהו חיים.
כשסימבה ננטש בפעם האחרונה, הוא הרגיש לא טוב ובבדיקות נמצא שיש לו לישמניה. מחלה שנגרמת מעקיצה של זבוב החול, היא לא מדבקת- ההדבקה מתרחשת רק דרך עקיצה של זבוב חול.
אז עכשיו "הלברדור" היה כבר פחות אטרקטיבי למאמצים. אז הוא חיכה בכלוב עוד 4 שנים.
ובסוף, כשהגוף כבר לא יכל יותר, כשהלב כבר ויתר – סיבמה הלך. לבד. כי כמה אפשר לחכות ולקוות?
אהוב מהמם שכמוך! כפות הידיים הענקיות שלך היו מבקשות עוד ועוד אהבה. היית כלב חייכן ושמח וכל חזרה לכלוב, היה עוד שבר במבט. כל חזרה לכלוב, הכניסה ייאוש מחדש. וקיווינו שבסוף זה יצליח. שבסוף יגיע האחד או האחת, שיקבלו אותך, כמו שאתה, בטוב וברע ויעניקו תיקון ללב שכאב נורא.
היה נדמה לי שחייכת היום. שעזבת את העולם הזה בידיעה, שאם אלו בני האדם שעליהם צריך לסמוך, באמת שאין יותר למה לחכות.
כואבים ואוהבים לתמיד סימבלול.
