רכוש

היום שמענו כולנו על הפגיעה ברפת בצפון ש"למרבה המזל לא כללה פגיעות בנפש, אלא רק ברכוש", 'רק' כמה פרות שנפגעו ומתו.
מי הן היו? אמהות או תינוקות? או אולי מכונות?
בתעשיית החלב והבשר, הפרות והעגלים לא נתפסים כיצורים חיים ומרגישים, אלא קודם כל כמכונות יצור. בגלל זה מזכירים אותן בחדשות תחת "פגיעה ברכוש" ואין להן שמות, אלא רק מספרים. ולכן גם את המספרים האלה אפשר לצרוב עליהן בברזל.
כי רכוש לא מרגיש כלום.

כן, בישראל השיטה הנפוצה לסימון עגלות ועגלים היא בכוויות, עם קרח יבש או ברזל מלובן, תוך ריסון של הראש בין שני מוטות ברזל. כל מי שנכווה אי פעם כווייה רצינית יכול לדמיין את הכאב, רק שפה מדובר בכווייה נרחבת ומתמשכת יותר, בלי הרדמה מקומית ובלי שיכוך כאבים, לא בזמן הכווייה ולא אחריה.
לכן פנינו למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות בדרישה שיוציא הנחייה האוסרת על סימון בקר ברפתות באמצעות כוויות. ציינו את מה שכבר ידוע להם: שמדובר בפרקטיקה אכזרית וכואבת, שיש לה חלופות פשוטות, כמו סימון בתג או שבב.
ואם שאלתם את עצמכם כיצד יתכן שתנאי ההחזקה של פרות ועגלים ברפתות אינם מוסדרים בחוק– גם אנחנו שואלים. כפי שצוין גם בדוח מבקר המדינה מ-2023, ולמרות החלטת הממשלה שחייבה את משרד החקלאות להגיש תקנות לאישור עוד ב-2018, ולמרות שטיוטה פורסמה עוד ב-2016, בישראל עדיין אין סטנדרטים מחייבים בחוק. גם מבדקי צער בעלי חיים ברפתות מתבצעים באחוז מזערי: בשנת 2023 בוצעו 10 מבדקים בסה"כ, ביותר מ-600 רפתות – בממוצע ביקורת אחת כל 60 שנה! וכוויות הן ממש לא האכזריות היחידה לפרות ולעגלים בתעשיות הללו, שמסיימות ומסיימים כמעט תמיד בבית המטבחיים.
למשרד החקלאות אנחנו קוראים לאסור פרקטיקות אכזריות ומיותרות, ולמי שעוד לא עשה זאת, להחליף את חלב העגלים בכל אחת מעשרות החלופות הטעימות והמוסריות.