לפני מספר ימים פורסם שיוון תהיה המדינה הראשונה שתאסור על דייג מכמורת, שיטת דייג אכזרית ופוגענית במיוחד, בה "נגרפים" בעלי חיים ימיים מקרקעית הים ללא הבחנה, כך שבעלי חיים רבים שאינם מטרת הדיג, כמו דגים צעירים, צבי ים ודולפינים נפגעים ומומתים כ"נזק אגבי".
עד שנת 2030 אמור דיג המכמורות להיאסר בכל אזורי הים המוגנים של יוון. ובינתיים, בישראל, במקום להצטרף למגמה העולמית של הגנה על הסביבה הימית ובכלל זה על בעלי חיים ימיים, אנחנו רואים נסיגה לאחור.
תיקון חוק מ-2016 אוסר על דיג בתקופת הרבייה של הדגים, כדי לאפשר "התאוששות" לאוכלוסיית הדגים. זה הכלל, ומשרד החקלאות רשאי לקבוע לו חריגים.
השנה נראה שהחריג הפך לכלל – משרד החקלאות התיר שיטות דיג אשר לא מאפשרות הבחנה בין מינים, כמו רשתות עומדות ומערך קרסים, דיג של מינים הנמצאים בתקופת רבייה, וגם דיג ספורטיבי בחכה – כי למה לא.
ומה יקרה עם אותם דגים אסורים בדיג, צבים, ובעלי חיים נוספים אשר ילכדו ברשת או בקרס? אם תשאלו את משרד החקלאות, הפתרון פשוט – אפשר להחזיר אותם למים כשהם פצועים ותשושים.
גם הפעם שימשה המלחמה תירוץ לפגיעה בבעלי החיים – במקום לפצות את הדייגים על אבדן ההכנסה שלהם בחודשי המלחמה, במקום למצוא חלופות לפגיעה בבעלי חיים ובטבע – המדינה נותנת להם צ'ק פתוח לדוג, גם בתקופת הרבייה. כל גורמי המקצוע הסביבתיים, גם במשרד להגנת הסביבה וברשות הטבע והגנים, מסכימים שמלבד הפגיעה בדגים עצמם, ההחלטה תגרום נזק סביבתי עצום.
הצטרפנו לעתירה שהגישה החברה להגנת הטבע בנושא, ואנחנו מחכים לפסק הדין שיקבע האם ניתן, לפחות למשך חודשיים בשנה, לחוס על בעלי החיים הימיים.
