בשנת 2012 הקצתה אוניברסיטת בר-אילן 7,628 עכברים לניסוי שהכאב והסבל שנגרמו בו סווגו ברמה החריפה ביותר לפי סולם שקבעה המועצה לניסויים בבעלי-חיים. הניסוי הזה הוא אחד מיותר ממאה ניסויים שהתנהלו באוניברסיטה בשנת 2014. באותה שנה הומתו במסגרת הניסוי 192 עכברים. תגידו, מותר לנו דעת למה? מה המטרה שהצדיקה לדעת האוניברסיטה את הניסוי הזה?
את התשובה לשאלה הזו אנחנו דורשים מאז שנת 2015, יחד עם תשובות לשאלות אחרות על הניסויים שנערכים באוניברסיטאות ת"א, בר-אילן והעברית בכספי ציבור ועל האופן שבו מאשרים אותם.
היום, בבית המשפט העליון, היינו צריכים להתמודד עם טענה מוזרה למה לא לתת לנו את המידע: לפי הטענה הזו ידיהן של האוניברסיטאות בכלל כבולות, והן לא יכולות לתת לנו את המידע בלי אישור של יו"ר המועצה לניסויים בבעלי-חיים (בעצמה אשת סגל בדימוס מהאוניברסיטה העברית). כן, כן, אותן אוניברסיטאות שמפרסמות על הניסויים מידע באופן חופשי כשהוא נוח להם ובפורומים שהם לא ביקורתיים כלפי היחס לבעלי-החיים. אנחנו חשבנו שהטענה היא מלאכותית ולא מבוססת בחוק, ושהמצב בארץ בעניין זה לא שונה מהמצב באנגליה, ארה"ב ומדינות אחרות בעולם. לצערנו לא שכנענו את השופטים – ובהתאם למתווה שהם קבעו, נפנה ליו"ר המועצה לניסויים בבעלי-חיים לבקש ממנה להרשות לאוניברסיטאות לתת לנו את המידע. ואם תסרב – נחזור לבתי המשפט.
כשנדע לאיזו מטרה הרגו את העכברים, נספר לכם. ובינתיים אפשר רק לתהות למה האוניברסיטאות לא רוצות לחשוף את המידע.
