משרד החקלאות סוגר את כלביית המוות בצור משה – ועדיין מוקדם מדי לחגוג ולשמוח
בחודשיים האחרונים, עמלנו רבות יחד עם עמותת סנטיאנט על תחקיר שיוכיח בצורה חד משמעית – אורי כהן לא ראוי לטפל בבעלי חיים. כפי שהצילומים מהימים האחרונים מוכיחים, גם לאחר החשיפה – הכלבים במקום עדיין מורעבים, חולים ומוזנחים. חלקם עור על עצמות.
אנו שמחים שמשרד החקלאות החליט לשלול למקום את ההיתר לשמש ככלבייה רשותית. עם זאת, תמוה בעינינו שבמהלך כל התקופה הזו, לא קיבלנו התייחסות למכתבים ולפניות החוזרות ונשנות, ותוך שהחקירה הפלילית מזדחלת, ובזמן שעשרות הכלבים שנותרו במקום המשיכו לסבול מהזנחה. האם משרד החקלאות שם בסדר עדיפויותיו את בעלי החיים? או שהוא נאלץ לעשות זאת הפעם לאור ההתקוממות הציבורית? אם לא כך הדבר – מדוע אנו נאלצים לשלוח תחקירנים סמויים באופן פרטי כדי לאתר את מה שמשרד החקלאות אמור לפקח עליו? מדוע לא חוזרים לבקשות שאנו מגישים? לדיווחים שאנו חושפים בפניהם?
וכיצד יכול להיות שגם את האחריות על עשרות הכלבים שנותרו שם מטיל משרד החקלאות על עמותות, בלי לפקח שכלבים מעוקרים ומסורסים לפני הוצאתם, ובלי לבחון את המקומות אליהם עוברים הכלבים? התמיכה שמציע המשרד לא מספיקה אפילו לכסות את הוצאות הטיפול הראשוני בכלב – אבל האחריות על הכלבים האלה היא על המשרד, שיכול וצריך לגבות את ההוצאות הללו מהכלבייה ומהרשויות שאיפשרו לכלבים לסבול שם עד עתה.
ננצל את ההזדמנות לקרוא למשרד החקלאות לקיים את שהתחייב לו, ולהכיר בכך שלא ניתן להפקיד את תפעולן של הכלביות הרשותיות בידיהם של גופים עסקיים, שרואים לנגד עיניהם רק את שורת הרווח.
