26/10/2021

תגיות:
,,

המקרה של הרכבת הכלב על גלשן מעורר שאלה חשובה ומעניינת ביחסים שלנו עם בעלי החיים שסביבנו: מתי מדובר במשחק ושעשוע לגיטימי יחד עם בעל החיים, ומתי מדובר בהתנהגות לא לגיטימית שגורמת סבל?

החלק הכי חשוב בזיהוי הגבול הוא גם החלק הכי פשוט: להקשיב ולהתבונן. כלבים, חתולים ובעלי חיים רבים אחרים מביעים כאב, מצוקה ולחץ באופן שניתן לזהות בקלות יחסית: כלב ייבב, ינוע בחוסר נוחות, ישפיל את הזנב בין רגליו, או יקפא במקומו בעיניים פעורות. חתול ינענע את זנבו, יילל במחאה, יברח או ישרוט. גם חיות בר יגיבו באופן שנוכל לזהות להתנהגות שלנו: ציפורים, זוחלים, ארנבים ומכרסמים יברחו מאיתנו בדרך כלל.

קצת קשה לפעמים להסביר לילדינו למה ההתעניינות או האהבה שלהם לבעל חיים יכולה לגרום לו למצוקה. למה הכלב שהוא כל כך אוהב לא רוצה, אולי, שירימו אותו או ימשכו לו בזנב; למה לא להפריע ולרדוף אחרי הציפור שמקננת או אחרי החתול שמנקה את עצמו בחצר. לילד או לילדה אין כוונות רעות: הם רוצים להביע את האהבה והסקרנות שלהם ליצורים שסביבם, בעיקר לכלב או לחתול המשפחתי.

אבל מדובר בשיעור חשוב במיוחד לילדים: זה שמשהו כיף או נעים להם, לא אומר שהוא כיף גם לצד השני, וצריך לכבד את הצרכים והתחושות של הצד השני. ילד שרואה שאנחנו שמים לב למה שנוח ונעים למי שסביבנו, ילמד שהוא צריך לעשות את אותו הדבר. ילד שיידע להסתכל, לראות איך הכלב שאליו הוא ניגש ברחוב מגיב – יראה מתי כלבים נבהלים, ויבין שאפשר לראות מהתנהגות של בעל חיים אם הוא מעוניין במגע או במשחק.

החלק השני בזיהוי הגבול הוא השכל הישר: האם נראה לנו שבעל חיים ייהנה מהפעולה שאנחנו חושבים לעשות? האם פרה תהנה כשנדקור אותה במקל? האם עטלף ייהנה כשנאיר עליו בפנס? האם כלב צפוי ליהנות אם נניח אותו על גלשן דוהר בלב ים?

למרבה הצער, בהרבה מקומות מלמדים ילדים (ואנשים בכלל) את השיעור ההפוך: במקום לכבד את מי שסביבם, כולל בעלי חיים, מלמדים אותם שהם שעשוע, חפץ או קישוט אופנתי. במקום לאמץ כלב מבית מחסה – קונים להם כלב “יוקרתי” שיוצר על ידי מרביעי כלבות. במקום לקחת אותם לחוות הצלה של בעלי חיים, להתחבק רק עם בעלי החיים שרוצים (העזים בדרך כלל יהיו ראשונות בתור) – לוקחים אותם לצפות בקופים מאחורי סורגים בגן החיות, ולקינוח ללטף ארנבונים מפוחדים בפינת הליטוף. ובמקום ללמד אותם על החיות שבטבע סביבנו בטיול לפארק, אגם או אפילו שלולית – מביאים לגן “חוג חיות”, להראות ציפור בכלוב או חמוס משותק מאימת היצורים העצומים המקיפים אותו.

המקרה החמור שנחשף הוא הזדמנות מצוינת להזכיר שאפשר לחנך את ילדינו (ואת עצמנו) לחמלה וקשב לכל מי שסביבנו, בני אדם ובעלי חיים.

ומילה על עבירת ההתעללות וחוק צער בעלי חיים: בית המשפט העליון קבע בתיק שלנו עוד בשנת 1997 כי “גרימת סבל לא מוצדק” היא התעללות. מה שברור לנו מבחינה מוסרית – שאסור לגרום סבל בלי סיבה טובה – הוא גם מה שקובע החוק, ובצדק.