כמדי שבת, פוסט השבת שלנו מוקדש למישהו שעושה משהו למען בעלי החיים. השבת, באהבה גדולה, אנחנו מקדישים את פוסט השבת שלנו לירון לפידות ויעל ולסילביה בן עמי.
לפני חודשיים, הוצתה הכלבייה שלנו בגליל. מוני ולוק, שני גיבורים, חולצו מהכלוב כשגופם עמוס בכוויות.כל הכלבים הניצולים עברו לבית המחסה שלנו בכניסה לכפר רות. בבוקר שלמחרת השריפה, הגיע נחוש לקחת את הכלב שהכי צריך הביתה- ירון לפידות. מכיוון ומוני עבר לאישפוז, הוא לקח אליו הביתה את לוק. הוא מרח משחות וחבש את הפצעים הכואבים הוא והגיע איתו לביקורות במרפאה, ביחד עם יעל, זוגתו, הם עטפו את לוק במלא מלא אהבה. הם שיקמו את הנפש שנפצעה, הם הרגיעו את העיניים המבוהלות, הם לא נבהלו מהכוויות או מהחרדות. הם פתחו את הבית והלב ופשוט העלימו כל כאב.
במשך שבועות ארוכים לוק טופל על ידי יעל וירון. הוא השתפר פלאים, אבל עדיין לא "נראה" מושלם. למרות זאת, סילביה המקסימה, הגיעה להכיר את הנסיך וכמובן שמיד התאהבה. היא אימצה את לוק לביתה. היא העניקה לנו וללוק כמובן, סוף טוב באמת, מכל הטרגדייה האיומה של אותו לילה נורא.
הסיפור של לוק הוא סיפור מרגש, כי לצערנו, הכלבייה שלנו עמוסה בכלבים שעברו בחייהם דברים לא פשוטים ואנשים נרתעים מלאמץ אותם. הנשמות הטהורות האלה, שעברו חוויות כל כך קשות, במקום שיהיו הראשונים לצאת הביתה ולקבל מיד תיקון, כמו לוק, נשארים מאחור. אם חסרה להם רגל/עין, אם יש להם כוויה/אוזן חתוכה, הם מיד נשפטים דרך עיניים שלא מוכנות לראות את הנפש המושלמת שמסתתרת מבפנים.
כן, לפעמים הנפש עברה כאב כל כך גדול, שהם מבוהלים, הם פחדנים, הם דורשים השקעה. אבל כל אימוץ טומן בתוכו השקעה..וכמה שההשקעה הזאת משתלמת- זאת יודעים רק מי שבחרו לפתוח את הלב ולחוות תהליך של אמון ויצירת קשר אמיתי עם אותם כלבתולים.
ירון, יעל וסילביה היקרים, אנחנו שולחים לכם מכאן חיבוק גדול ותודה ענקית, על שסללתם ללוק דרך כל כך רכה, בטוחה ומוגנת, בדרך להחלמה. אנחנו מודים לכם על שקיבלתם אותו כמו שהוא, איפשרתם לרפא כל כאב שחש בגופט ובנפשו, הגשתם לו את העזרה הראשונה לה היה כל כך זקוק וכעת שהוא בבית חם ולא בכלוב הוא יכול למחוק את החוויה הזאת מחייו ולהתחיל לחיות את החיים בחיוך
לפני חודשיים, הוצתה הכלבייה שלנו בגליל. מוני ולוק, שני גיבורים, חולצו מהכלוב כשגופם עמוס בכוויות.כל הכלבים הניצולים עברו לבית המחסה שלנו בכניסה לכפר רות. בבוקר שלמחרת השריפה, הגיע נחוש לקחת את הכלב שהכי צריך הביתה- ירון לפידות. מכיוון ומוני עבר לאישפוז, הוא לקח אליו הביתה את לוק. הוא מרח משחות וחבש את הפצעים הכואבים הוא והגיע איתו לביקורות במרפאה, ביחד עם יעל, זוגתו, הם עטפו את לוק במלא מלא אהבה. הם שיקמו את הנפש שנפצעה, הם הרגיעו את העיניים המבוהלות, הם לא נבהלו מהכוויות או מהחרדות. הם פתחו את הבית והלב ופשוט העלימו כל כאב.
במשך שבועות ארוכים לוק טופל על ידי יעל וירון. הוא השתפר פלאים, אבל עדיין לא "נראה" מושלם. למרות זאת, סילביה המקסימה, הגיעה להכיר את הנסיך וכמובן שמיד התאהבה. היא אימצה את לוק לביתה. היא העניקה לנו וללוק כמובן, סוף טוב באמת, מכל הטרגדייה האיומה של אותו לילה נורא.
הסיפור של לוק הוא סיפור מרגש, כי לצערנו, הכלבייה שלנו עמוסה בכלבים שעברו בחייהם דברים לא פשוטים ואנשים נרתעים מלאמץ אותם. הנשמות הטהורות האלה, שעברו חוויות כל כך קשות, במקום שיהיו הראשונים לצאת הביתה ולקבל מיד תיקון, כמו לוק, נשארים מאחור. אם חסרה להם רגל/עין, אם יש להם כוויה/אוזן חתוכה, הם מיד נשפטים דרך עיניים שלא מוכנות לראות את הנפש המושלמת שמסתתרת מבפנים.
כן, לפעמים הנפש עברה כאב כל כך גדול, שהם מבוהלים, הם פחדנים, הם דורשים השקעה. אבל כל אימוץ טומן בתוכו השקעה..וכמה שההשקעה הזאת משתלמת- זאת יודעים רק מי שבחרו לפתוח את הלב ולחוות תהליך של אמון ויצירת קשר אמיתי עם אותם כלבתולים.
ירון, יעל וסילביה היקרים, אנחנו שולחים לכם מכאן חיבוק גדול ותודה ענקית, על שסללתם ללוק דרך כל כך רכה, בטוחה ומוגנת, בדרך להחלמה. אנחנו מודים לכם על שקיבלתם אותו כמו שהוא, איפשרתם לרפא כל כאב שחש בגופט ובנפשו, הגשתם לו את העזרה הראשונה לה היה כל כך זקוק וכעת שהוא בבית חם ולא בכלוב הוא יכול למחוק את החוויה הזאת מחייו ולהתחיל לחיות את החיים בחיוך
