כמדי שבת, פוסט השבת שלנו מוקדש למישהו שעושה משהו למען בעלי החיים. השבת, בהערכה גדולה, אנחנו מקדישים את פוסט השבת שלנו ליפעת המדהימה.
פעמים רבות מדי, אנחנו מבקשים מכם לעזור לנו באומנות לכלבים שעברו טיפול רפואי קשה ואנחנו רוצים שיצאו להתפנק קצת בבית, במקום להמתין בכלוב, אחרי כל הקשיים שעברו.
פעמים רבות מדי, אנחנו מבקשים מכם שתקחו לאומנה כלב מבוגר, אחד כזה שפשוט הולך ודועך בכלוב ובגלל גילו המבוגר, אנחנו פשוט חוששים לחייו.
מעט מדי פעמים אנחנו זוכים לאומנות מבורכות כאלה. יפעת, הגדילה לעשות כשלקחה לאומנה את דון, האסקי שננטש בגיל 13, סובל מבעיות עור, מחוסר עין ונושא גידול בגופו.
דון הגיע אלינו, לפני למעלה משנה, במצב קשה. היה קשה לראות את ההאסקי הגזעי המפואר הזה במצב ההזנחה שהגיע אלינו, קרחות מכסות את גופו, פצעים מדממים ומזוהמים וכמובן הנורא מכל, הדיכאון התהומי של מי שבודאי מישהו פעם קנה "והתגאה והתפאר" בו עד שכבר לא היה כזה צעיר..
כשמצבו של דון התייצב במרפאה, חיפשנו לו אומנה. יפעת מיד פתחה את ביתה וליבה. באיזשהו שלב מישהו התעניין באימוץ שלו..הוא "אומץ" וחזר מהר מדי..כמה סבל יכולה נשמה אחת לסחוב? יפעת לא חשבה פעמיים ושוב לקחה אותה לבית.
מחלת העור שממנה סובל דון, הלכה והסתבכה. באיזשהו שלב היה צריך לאשפז אותו כדי לתת לו טיפול רפואי צמוד, אבל יפעת התעקשה שיישאר בבית. הגיעה איתו כל יומיים לטיפול, נסעה וחזרה, טיפלה במסירות ואהבה, לא זזה ממנו לרגע, לא הסכימה לרגע לתת לו את ההרגשה שהוא שוב ננטש..ששוב הוא לבד.
במהלך השנה האחרונה נמצא בגופו של דון גם גידול והוא עבר ניתוח להסרתו. והיא לא מוותרת. היא אומנם אומנה אבל היא מקבלת על עצמה את כל החבילה, בטוב וגם ברע, לא זזה מדון, לוקחת אותו הביתה עם התרופות, עם התחבושות, מקבלת אותו בכל מצב, כמו שהוא, מעניקה לדון תיקון של חיים שלמים, מהדקת כל סדק, הקטן שבקטנים, שאולי נשאר בלב שחווה נטישה, מכניסה לתוכו כל כך הרבה חום ואהבה.
יפעת היקרה, בכל פעם שהגעת עם דון למרפאה ריגשת אותנו מחדש. הכלבון פשוט חזר לחייך! אי אפשר לתאר במילים את המחוייבות שלך אליו, את כמויות האהבה בהן את עוטפת אותו שעוזרות לו, כל פעם מחדש, להתגבר על כל מכשול, את נותנת לו כח ואנחנו בטוחים שהנפש היא שמצליחה להגיד לגוף להחזיק מעמד ולחיות את החיים, כל פעם מחדש. את מחייה אותו, את הצלת את חייו ביום שפתחת עבורו את ביתך. לך היתה הזכות להעניק לו את התיקון שבלב ואנחנו זכינו להכיר אותך יפעת, אדם נדיר שכמוך, מרגשת ונותנת כח (גם לנו) נותנת לכולנו עוד תקווה שיש בינינו, בני האדם, עוד אנשים שמוכנים לעשות למען האחר-מעשים מופלאים.
אנחנו שולחים לך מכאן חיבוק גדול ומלא מלא תודה והלוואי ואת ודון תדעו מעכשיו רק ימים של הנאה ומלא אהבה.
ואם אתם, שקוראים עכשיו התרגשתם ביחד איתנו, אנחנו מבטיחים לכם שחווית הנתינה לכלב מבוגר היא הדבר הכי מדהים שאפשר לחוות בחיים האלה. בדוק. תבואו אלינו השבת לבית המחסה בכניסה לכפר רות ותצילו מהכלוב את אחד מהמבוגרים שלנו שזקוקים ליפעת שלהם…
פעמים רבות מדי, אנחנו מבקשים מכם לעזור לנו באומנות לכלבים שעברו טיפול רפואי קשה ואנחנו רוצים שיצאו להתפנק קצת בבית, במקום להמתין בכלוב, אחרי כל הקשיים שעברו.
פעמים רבות מדי, אנחנו מבקשים מכם שתקחו לאומנה כלב מבוגר, אחד כזה שפשוט הולך ודועך בכלוב ובגלל גילו המבוגר, אנחנו פשוט חוששים לחייו.
מעט מדי פעמים אנחנו זוכים לאומנות מבורכות כאלה. יפעת, הגדילה לעשות כשלקחה לאומנה את דון, האסקי שננטש בגיל 13, סובל מבעיות עור, מחוסר עין ונושא גידול בגופו.
דון הגיע אלינו, לפני למעלה משנה, במצב קשה. היה קשה לראות את ההאסקי הגזעי המפואר הזה במצב ההזנחה שהגיע אלינו, קרחות מכסות את גופו, פצעים מדממים ומזוהמים וכמובן הנורא מכל, הדיכאון התהומי של מי שבודאי מישהו פעם קנה "והתגאה והתפאר" בו עד שכבר לא היה כזה צעיר..
כשמצבו של דון התייצב במרפאה, חיפשנו לו אומנה. יפעת מיד פתחה את ביתה וליבה. באיזשהו שלב מישהו התעניין באימוץ שלו..הוא "אומץ" וחזר מהר מדי..כמה סבל יכולה נשמה אחת לסחוב? יפעת לא חשבה פעמיים ושוב לקחה אותה לבית.
מחלת העור שממנה סובל דון, הלכה והסתבכה. באיזשהו שלב היה צריך לאשפז אותו כדי לתת לו טיפול רפואי צמוד, אבל יפעת התעקשה שיישאר בבית. הגיעה איתו כל יומיים לטיפול, נסעה וחזרה, טיפלה במסירות ואהבה, לא זזה ממנו לרגע, לא הסכימה לרגע לתת לו את ההרגשה שהוא שוב ננטש..ששוב הוא לבד.
במהלך השנה האחרונה נמצא בגופו של דון גם גידול והוא עבר ניתוח להסרתו. והיא לא מוותרת. היא אומנם אומנה אבל היא מקבלת על עצמה את כל החבילה, בטוב וגם ברע, לא זזה מדון, לוקחת אותו הביתה עם התרופות, עם התחבושות, מקבלת אותו בכל מצב, כמו שהוא, מעניקה לדון תיקון של חיים שלמים, מהדקת כל סדק, הקטן שבקטנים, שאולי נשאר בלב שחווה נטישה, מכניסה לתוכו כל כך הרבה חום ואהבה.
יפעת היקרה, בכל פעם שהגעת עם דון למרפאה ריגשת אותנו מחדש. הכלבון פשוט חזר לחייך! אי אפשר לתאר במילים את המחוייבות שלך אליו, את כמויות האהבה בהן את עוטפת אותו שעוזרות לו, כל פעם מחדש, להתגבר על כל מכשול, את נותנת לו כח ואנחנו בטוחים שהנפש היא שמצליחה להגיד לגוף להחזיק מעמד ולחיות את החיים, כל פעם מחדש. את מחייה אותו, את הצלת את חייו ביום שפתחת עבורו את ביתך. לך היתה הזכות להעניק לו את התיקון שבלב ואנחנו זכינו להכיר אותך יפעת, אדם נדיר שכמוך, מרגשת ונותנת כח (גם לנו) נותנת לכולנו עוד תקווה שיש בינינו, בני האדם, עוד אנשים שמוכנים לעשות למען האחר-מעשים מופלאים.
אנחנו שולחים לך מכאן חיבוק גדול ומלא מלא תודה והלוואי ואת ודון תדעו מעכשיו רק ימים של הנאה ומלא אהבה.
ואם אתם, שקוראים עכשיו התרגשתם ביחד איתנו, אנחנו מבטיחים לכם שחווית הנתינה לכלב מבוגר היא הדבר הכי מדהים שאפשר לחוות בחיים האלה. בדוק. תבואו אלינו השבת לבית המחסה בכניסה לכפר רות ותצילו מהכלוב את אחד מהמבוגרים שלנו שזקוקים ליפעת שלהם…
