רונית וגרובי

 תהליך הקליטה של גרובי (שהוא כבר צ'אבי היום) בבית לא היה קל. אבל רונית לא ויתרה. תקראו את הדברים המרגשים שכתבה ואם הם ריגשו גם אתכם, תבואו בשבת ותבקשו גם אתם, את הכלב שמחכה הכי הרבה זמן בכלוב..יש לנו כל כך הרבה כאלה שזקוקים לרונית שלהם:
"הבת שלי התגייסה אתמול, אז מי כבר יכול לגרום לי שמחה, לחייך ולהעלות את המוראל, ישנו רק ילד אחד שלפעמים חולם שהוא כלב ים…
הכל התחיל בילד חששן תוקפן, דיכאוני, חרדתי, מושך הטיולים, לא איפשר לי ללטף בכל הגוף, גירגר עלי בלי סוף, ניסה לנשוך בכל הפעמים שניסיתי להתקרב יותר מימה שהסכים, לא נתן לי לקלח אותו ועוד ועוד…בקיצור לא ידעתי איך להתמודד איתו, הייתי מתוסכלת ומאוכזבת מאוד, כל המטפלים והמאלפים שלא הועילו בכלום ! 
ואז חל המיפנה נפל לי האסימון, צ'אבי לא כלב שיגרתי, הוא הגיע אלי עם ילדות קשה, שנים בכלוב.. החלטתי לקבל אותו כפי שהוא מבלי לשנות בו כלום, והזמן עשה את שלו…נתתי לו חום ואהבה ללא גבולות, המון ליטופים ונשיקות, ידעתי לכבד אותו בחששות ובחרדות שלו, לא כפיתי דבר הלכתי בראש שלו, לאט לאט ובסבלנות ובעיקר תמיד אהבה, ומכאן חל המיפנה, ככול שעבר הזמן הוא למד לבטוח בי, לסמוך לאפשר לי יותר ביותר קרבה ומגע, היום הוא הילד הכי מקסים שיש, אנחנו מטיילים לאן שהוא מוליך, בלי משיכות בקצב מתואם, אני מקלחת אותו כל שבוע, כמובן רק מים כדי להצטנן מהחום, הוא מקשיב, ממושמע, מבין כל מילה שאני אומרת, אז נכון הוא לא כלב קופצני שאוהב לרוץ או לשחק, הוא יחסית מבוגר (בן 7) שאוהב בעיקר פינוקים, הוא ישן במזגן על הספה בסלון, למרות שקניתי לו שתי מיטות, הוא לא אוכל אוכל יבש, רק אם אני מערבבת לו עם משהו אחר… וככה אני מקבלת אותו עסקת חבילה לטוב ולפחות…הוא אוהב אותי ומסור, הוא שמח בחלקו ואני בחלקי, מסתבר שאהבה מנצחת"