בפסק-דין שניתן הבוקר (24.11.2014) קיבל בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט ארנון דראל) את עתירתה של תנו לחיות לחיות כנגד תוכנית הבנייה "מורדות משואה" הצמודה לגן החיות התנ"כי בירושלים. זוהי הפעם הראשונה ששיקולים של רווחת בעלי-חיים נשקלים בהליכי תכנון ובנייה ומהווים נימוק לפסילת תוכנית בנייה.
בית-המשפט פסק שבפני הוועדה שאישרה את התוכנית לא היו הנתונים הנדרשים לגבי השלכות התוכנית על בעלי-החיים הכלואים בגן – הן בתקופת עבודות הבניה והן לאחר אכלוס השכונה. בית-המשפט קיבל גם את עתירותיהם של הקואליציה לדיור בר השגה ושל תושבי שכונת "משואה", שטענו בנוסף שהוועדה לא הקצתה בשכונה דירות לדיור בר השגה, ושהמסלול התכנוני שנועד לפתרון מצוקת הדיור נוצל להקמת שכונת יוקרה.
תוכנית הבניה וסכנותיה לבעלי-החיים
תוכנית הבניה שנדחתה נגעה לשכונה על גבי המדרון התלול בצמוד לגן החיות בירושלים. עבודות הבניה תוכננו לכלול פעולות חציבה מאסיביות של מאות אלפי מ"ק של סלעים. בתקופת העבודות צפויים היו בעלי-החיים הכלואים בגן לסבול ממפגעי רעש קשים, ללא מפלט, מריחות מפחידים ומענני אבק מזיקים. התאורה, הרעש והריחות הצפויים מהשכונה לאחר אכלוסה אף הם צפויים היו לפגוע בחיות הבר, שרגישותן לזיהומים אלו גבוהה בהרבה משל בני-אדם. כך, למשל, תאורה בלילה משבשת את פעילותן של חיות ליליות ומונעת שינה מחיות הפעילות ביום. דרישות מצדם של השכנים החדשים, שיסבלו ממטרדים מכיוון גן החיות, עלולות היו להביא לאילוצים נוספים על תנאי הכליאה של בעלי-החיים, עד כדי פינוי בעלי-החיים מהמקום למקום חדש על כל המצוקות הכרוכות בכך.
ההליכים המשפטיים ופסק-הדין
כל ההשלכות החמורות הללו לא נבחנו בהליכי התכנון עד התערבותה של עמותת תנו לחיות לחיות, שהגישה התנגדות לנושא, בגיבוי חוות-דעת של שני מומחים: ד"ר חגי אלמגור, לשעבר הממונה הממשלתי על חוק צער בעלי-חיים וד"ר תמר רון – זואולוגית בעלת שם עולמי בתחום הגנת חיות הבר. בשלב זה קיימה הוועדה לדיור לאומי דיון בנושא, ואף ביקשה חוות-דעת מומחה מטעם היזמים. חוות-דעת מעין זו לא הוגשה לוועדה. למרות זאת, הוועדה אישרה את התוכנית. האישור נעשה על-בסיס מכתב, חתום בידי וטרינרית גן החיות, אשר לא התייצבה לדיון בוועדה ואף לא הביאה הנמקה ואסמכתאות למסקנותיה. במכתב הובאו שורה של דרישות שקיומן ימזער, לגישת הווטרינרית, את הפגיעה בחיות. הוועדה אף לא אימצה את כל הדרישות שבמסמך. נוכח כך עתרה תנו לחיות לחיות לבית-המשפט. העמותה טענה שהוועדה טעתה כשאימצה מסמך של הגוף הכולא את בעלי-החיים, ושמונע בידי אינטרסים כלכליים של סיפוק בידור בתשלום למבקריו, והעדיפה אותו על חוות-דעת מסודרות של מומחים בלתי-תלויים. העמותה הצביעה גם על כך שגן החיות מצוי בבעלות חלקית של הרשות לפיתוח ירושלים שהגישה את התוכנית ותלוי בטבורו ביזמי התוכנית.
בפסק-הדין קובע בית-המשפט שהוועדה אישרה את התוכנית בלי שהיו בפניה נתונים מספקים לעניין ההשלכות של התוכנית על בעלי-החיים. לא היתה בפני הוועדה אף אותה חוות-דעת מומחה שהוועדה סברה שנחוצה לה. החלטת הוועדה התקבלה "על-יסוד תשתית עובדתית חלקית ובלתי מספקת, זאת בניגוד לחובתה של הוועדה כרשות מינהלית לבסס את החלטותיה על מסד ראייתי הולם".
אתי אלטמן, דוברת ומייסדת תנו לחיות לחיות: "פסק-הדין שניתן היום הוא אות כבוד למערכת המשפט בישראל, שמעניקה משקל אמיתי לאחריות שלנו כלפי בעלי-חיים. ניסו כאן להקים מיזם נדל"ן יוקרתי, תוך התעלמות מהזוועה שתיגרם לבעלי-החיים, שכלואים בכלוביהם, בלי שום אפשרות מפלט מהרעש, מהאבק ומהריחות של אתר בניה ענק. לא מפתיע שגן החיות, שכולא את בעלי-החיים, לא דאג להגנתם – ואני מברכת על כך שבית-המשפט עשה זאת."
מצורפים העתירה ופסק-הדין. ההתייחסות בפסק-הדין לפגיעה בבעלי-החיים היא מסעיף 126 לפסק הדין. ההתייחסות לדיור בר השגה היא מסעיף 80.
