פרידה מלילי

 אלו הדברים שכתבה יעל:
"הדבר שחששתי ממנו הכי הרבה היה שלילי תעזוב אותנו ,וכך קרה הלילה,לילי הלכה לישון ולא קמה,סיפורה של לילי לא ישאיר אתכם אדישים,בינואר 2000 התקבלה קריאה במוקד של תנו לחיות לחיות על כלבה שנמצאה בישוב בשרון בתוך מבנה נטוש כשהיא קשורה בזנבה ופניה שרופות .האמבולנס שלנו חילץ אותה והיא הועברה לטיפול רפואי ,שבוע לאחר מכן הועברה לבית המחסה,התקשר אליי נהג האמבולנס בערב לספר לי שהוא העביר אותה לבית המחסה ,אני שבוע אחרי לידתה של דניאל בניתוח קיסרי לא יכולתי לחשוב על לילי אחרי התעללות כזאת ולקחתי את כל המשפחה (דניאל בת שבוע וליאור בן שנתיים)בגשם זלעפות ונסענו לבית המחסה להביא את לילי אלינו הביתה.
חצי שנה אחרי זה עוד מרחנו לה משחות על הפנים,לילי איבדה את מאור עיניה כתוצאה משריפת הפנים וחוותה התעללות קשה,אבל היא התנהגה כאילו כלום לא קרה והמשיכה בחייה .
לאט לאט היא למדה לאהוב את הילדים,את החתולים ואת 4 הכלבים הנוספים שהיו בבית והפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה.
למדנו לא להזיז רהיטים בבית כדי שלילי לא תתקל בהם ,אבל למרות שהיתה עיוורת (צלליות בחלק מהשנים כן ראתה)היא הכי אהבה לשחק עם החתולים ולרדוף אחריהם בבית וגם לפעמים לפספס אותם.
בשנים האחרונות כבר לא יכלה לקפוץ על המיטה ודאגנו לה לכרית ליד המיטה ,היא הכי אהבה לישון עם חתול צמוד אליה.
לילי היתה חלק בלתי נפרד מאיתנו ולמרות שבריאותה התדרדרה בתקופה האחרונה היא הכי אהבה שליאורי שלי מדגדג אותה בבטן והיא מחייכת אליו בחזרה .
היום אנחנו נפרדים מלילי שהיתה עבורי סמל של אופטימיות,סמל לאהבה,סמל לנתינה,היא נתנה לנו הרבה יותר ממה שאנחנו נתנו לה.
את לילי נקבור בחלקה בה קבורים כל בעלי החיים שלנו שאותם כה אהבנו.
אני לא מאמינה שאני נפרדת מלילי שלי .רק אתמול עוד ליטפתי אותך וחייכת אליי בחזרה .
תנוחי שם למעלה בגן עדן נשמה טובה שלנו ,אנחנו נתגעגע אליך ,ורק התמונות ישארו לנו למזכרת"