המגפה משתוללת בכל הארץ. היא התפשטה ונגעה כמעט בכל בית בישראל. המימדים הם בלתי נתפסים, אבל במדינה- דממה. תמיד יש דברים יותר חשובים.
אז רצינו להזהיר אתכם. אנחנו שמקבלים בכל יום מאות, ולא זה לא סתם מספר שנזרק לאוויר, מאות טלפונים של אנשים שהמגיפה פגעה בהם, אנחנו שפוגשים מדי יום עשרות אנשים שהמגפה פגעה בהם. אנחנו יודעים שזו לא אשמתכם!
זו לא אשמתכם שנולד לכם תינוק ואין לכם עכשיו זמן לטפל בכלב שהיה אתכם ב-14 השנים האחרונות.
זו לא אשמתכם שאימצתם גור חמוד וזה הרס לכם את הספה.
זה לא אשמתכם שסבתא נכנסה לבית אבות ואף אחד במשפחה לא יכול לדאוג לחתול שחי איתה 16 שנה.
זו לא אשמתכם שאימצתם כלב בריא ועכשיו הוא חולה ומקולקל.
זו לא אשמתכם שאתם טסים עכשיו לחו"ל ואין לכם מה לעשות עם הכלב יותר
זו לא אשמתכם שאחרי 5 שנים עם הכלב נהייתם אלרגיים
זו לא אשמתכם שאחרי 7 שנים בבית, עברתם לדירה ואין מקום עכשיו לכלב
זו לא אשמתכם שלא עיקרתם את הכלבה ואין לכם עכשיו למי לתת 8 גורים
זו לא אשמתכם שאין לכם כסף לווטרינר, לאילוף, לפנסיון, לדוגיווקר, לאוכל לכלב.
זו לא אשמתכם שבסדר העדיפויות שלכם, הכלב לא נמצא בדיוק ברשימה.
המגפה כל כך קשה, שכשאנחנו מנסים להסביר, 125 פעמים ביום לפחות- שאין לנו מקום לקלוט עוד כלב ואנחנו מבקשים שתמתינו קצת, אתם פשוט לא מסוגלים להכיל את זה יותר. את המפלצת עם הזנב שמסתובבת אצלכם בבית. אתם מאיימים לזרוק אותה ברחוב. רובכם גם ממשים את האיום.
מגיפה קשה ונוראית פוקדת את מדינת ישראל. אזרחים אומללים תקועים עם ידידו הטוב ביותר של האדם ופשוט לא יכולים לסבול את זה יותר.
ואז אריק איינשטיין מת וכולם פתאום נורא התגעגעו לארץ ישראל הישנה והטובה. לזמן שלערכים היתה משמעות. למשפחה היתה משמעות. לגיבורי התרבות שלנו היתה משמעות. אבל ממש כמו ביום כיפור, אחרי 24 שעות הכל נשכח כלא היה. מטר של טלפונים חדשים מציף את קו העמותה. אין תרופה למגפה.
אנשים קטנים שזכו באהבה ללא תנאים והם לא יודעים מה לעשות איתה. תקראו לי שופטת, תגידו 'היא לא חוותה את הקשיים שלנו' ואני אגיד לכם שחוויתי וחווה הכל.
אני לא ישנה בלילה כשאני חושבת עליהם בכלוב. לא מבינה איך אתם ישנים בלילה שכלב שהיה אתכם ימים ולילות נמצא בכלוב. התירוצים שלכם, שחוזרים על עצמם, מתנגנים עם הבכי הנורא שלהם בכלובים. הרסתם חיים. במקרים רבים מדי גם הרגתם אותם, במו ידכם, ביום שהכנסתם אותם לכלוב.
יש כמה מוכי מגיפה שהם גם נורא מתחשבים: "אצלכם לא מרדימים נכון? כי אני רוצה למסור את הכלב…." כן, כי הכלב שלך יהיה פשוט מאושר לחיות את שארית חייו אצלנו בכלוב.
מגיפה. לא ברור כיצד היא התחילה ואם יהיה לה סוף.
אבל הכי חשוב, אל תשכחו להטעין את הבטרייה של הסמארטפון לפני השינה, כדי שתוכלו להתקשר אלינו גם מחר. תדאגו לסמארטפון היטב. הוא החבר הכי טוב שלכם.
אז רצינו להזהיר אתכם. אנחנו שמקבלים בכל יום מאות, ולא זה לא סתם מספר שנזרק לאוויר, מאות טלפונים של אנשים שהמגיפה פגעה בהם, אנחנו שפוגשים מדי יום עשרות אנשים שהמגפה פגעה בהם. אנחנו יודעים שזו לא אשמתכם!
זו לא אשמתכם שנולד לכם תינוק ואין לכם עכשיו זמן לטפל בכלב שהיה אתכם ב-14 השנים האחרונות.
זו לא אשמתכם שאימצתם גור חמוד וזה הרס לכם את הספה.
זה לא אשמתכם שסבתא נכנסה לבית אבות ואף אחד במשפחה לא יכול לדאוג לחתול שחי איתה 16 שנה.
זו לא אשמתכם שאימצתם כלב בריא ועכשיו הוא חולה ומקולקל.
זו לא אשמתכם שאתם טסים עכשיו לחו"ל ואין לכם מה לעשות עם הכלב יותר
זו לא אשמתכם שאחרי 5 שנים עם הכלב נהייתם אלרגיים
זו לא אשמתכם שאחרי 7 שנים בבית, עברתם לדירה ואין מקום עכשיו לכלב
זו לא אשמתכם שלא עיקרתם את הכלבה ואין לכם עכשיו למי לתת 8 גורים
זו לא אשמתכם שאין לכם כסף לווטרינר, לאילוף, לפנסיון, לדוגיווקר, לאוכל לכלב.
זו לא אשמתכם שבסדר העדיפויות שלכם, הכלב לא נמצא בדיוק ברשימה.
המגפה כל כך קשה, שכשאנחנו מנסים להסביר, 125 פעמים ביום לפחות- שאין לנו מקום לקלוט עוד כלב ואנחנו מבקשים שתמתינו קצת, אתם פשוט לא מסוגלים להכיל את זה יותר. את המפלצת עם הזנב שמסתובבת אצלכם בבית. אתם מאיימים לזרוק אותה ברחוב. רובכם גם ממשים את האיום.
מגיפה קשה ונוראית פוקדת את מדינת ישראל. אזרחים אומללים תקועים עם ידידו הטוב ביותר של האדם ופשוט לא יכולים לסבול את זה יותר.
ואז אריק איינשטיין מת וכולם פתאום נורא התגעגעו לארץ ישראל הישנה והטובה. לזמן שלערכים היתה משמעות. למשפחה היתה משמעות. לגיבורי התרבות שלנו היתה משמעות. אבל ממש כמו ביום כיפור, אחרי 24 שעות הכל נשכח כלא היה. מטר של טלפונים חדשים מציף את קו העמותה. אין תרופה למגפה.
אנשים קטנים שזכו באהבה ללא תנאים והם לא יודעים מה לעשות איתה. תקראו לי שופטת, תגידו 'היא לא חוותה את הקשיים שלנו' ואני אגיד לכם שחוויתי וחווה הכל.
אני לא ישנה בלילה כשאני חושבת עליהם בכלוב. לא מבינה איך אתם ישנים בלילה שכלב שהיה אתכם ימים ולילות נמצא בכלוב. התירוצים שלכם, שחוזרים על עצמם, מתנגנים עם הבכי הנורא שלהם בכלובים. הרסתם חיים. במקרים רבים מדי גם הרגתם אותם, במו ידכם, ביום שהכנסתם אותם לכלוב.
יש כמה מוכי מגיפה שהם גם נורא מתחשבים: "אצלכם לא מרדימים נכון? כי אני רוצה למסור את הכלב…." כן, כי הכלב שלך יהיה פשוט מאושר לחיות את שארית חייו אצלנו בכלוב.
מגיפה. לא ברור כיצד היא התחילה ואם יהיה לה סוף.
אבל הכי חשוב, אל תשכחו להטעין את הבטרייה של הסמארטפון לפני השינה, כדי שתוכלו להתקשר אלינו גם מחר. תדאגו לסמארטפון היטב. הוא החבר הכי טוב שלכם.
