העוגיפלצת של דבי

כביכול, קוקר ספניאל מושלם, גזעי, אחד כזה שכל מי שהגיע אלינו לכלבייה ישר מת לאמץ אותו. גם גזעי, גם קטן, חלומו של כל מאמץ מתחיל.
אלה שאז היו מגלים שהוא מבוגר. אז גם היו מגלים שיש לו דלקות באוזן כל הזמן. אז גם היו מגלים שיש לו נטייה לנשוך- וכל התלהבות האימוץ נעלמה כלא היתה.
שנים הוא חיכה בכלוב. ממורמר, כועס, סובל, עצוב.
הגיע יום ועוגיפלצת היה צריך לעבור ניתוח באוזנו. לפני שחזר לכלבייה, הוא "תפס טרמפ" והגיע לפני החזרה לכלבייה ליום אימוץ בתל אביב.
דבי ובן זוגה טיילו עם הכלב שלהם ואז הבחינה דבי בעוגיפלצת העצוב ועיניה התמלאו דמעות והיא מיד חיבקה ואמרה: אני רוצה לאמץ.
סיפרנו לה את כל האמת על העוגייה- אבל היא בשלה- דווקא, בגלל ומפלצת…"אבל הוא כל כך מסכן" היא בכתה.
כל זה קרה לפני כשנה וחצי. מאז, העוגיפלצת החליף את שמו לאוסקר. כי כלבלב שהיה כל כך כעוס ונושך ואומלל שהפך להיות חיבוקי, פינוקי, מכשכש בזנב ודורש מכל עובר ושב אהבה- באמת חייב לזכות באוסקר.
הם באו לבקר אותנו ביום האימוץ בנחלת בנימין. ולראות את העוגייה הופך לגור חתולים בזרועותיה של דבי- באמת שאי אפשר להסביר במילים.
אהבה, היא באמת מרפאה את הכל.
ודבי, דבי המותק הזאת זו בחורה שבאמת, להוריד את הכובע ולהעריץ!
אני מספרת לכם על דבי ואוסקר כי אני מקווה שאולי, גם אתם, תעברו אצלנו ותסתכלו בעיניים העצובות, הכבויות, של אלה שמחכים אצלנו כבר שנים.