האצ'י ופייט

 "שמי דורון, אני שוכר דירה בחדרה כשנה וחצי ומפרנס את אמא שלי, חולת סרטן ואת אחותי הקטנה. פרנסתי גם את שני ילדי המדהימים האצ׳י, האסקי סיבירי מדהים, ופייט הסמוייד המושלמת. הם היו תמיד ישנים איתי במיטה שלי וחיים איתי בתוך הבית ויוצאים לחצר חופשי כשבא להם, ותמיד דאגתי להם שיהיה להם כל מה שצריך. לאחר שהתגלתה אצל אימי מחלת הסרטן נאלצתי להכין לקטנים את החצר שתהיה הבית הקבוע שלהם, כי אמי התחילה כימותרפיה ואסור לה להיות בשום מגע עם חיות.
אז עשיתי להם בית חדש מושלם, קניתי להם מלונה ענקית סגורה, מיטה גדולה פתוחה לבחוץ, צילייה שפרסתי להם שיהיה להם צל, גיגית ענקית עם מים לשתיה, משחקים ופעמיים ביום ארוחה טובה.
ואין מה לעשות, כלבים לפעמים נובחים ומרעישים, זה דבר טבעי ונורמלי, כמו שאנשים מדברים, אז כשיש רעש חשוד או כלב נובח הם נבחו, מה שכלבים עושים.
לאחר שסיימתי להכין להם את החצר הם עברו לשם והתרגלו לאט לאט, היה להם קשה בהתחלה מאוד, הם יללו ונבחו עד שהיו נרגעים, בדרך כלל איזה משחק ארוך ואהבה היה מרגיע אותם. מושלמים קטנים של אבא.
אבל זה ממש הפריע לשכנים, שכן אחד מלפני כחצי שנה פשוט אמר לאמא שלי "אני ארעיל אותם אם לא תדאגו שהם יהיו בשקט", ושאלנו אותו מה זה האיומים האלה ושייזהר להתקרב אליהם, ואמרתי לו שזה רצח לכל דבר והם הוא שתק ואמר לי "אתה צודק, זה נאמר מתסכול, לא היה צריך להיאמר אבל אתם חייבים לעשות משהו בנידון". אמרתי לו שאני אעשה כל מה שאני יכול כדי להתחשב.
השקעתי בהם יותר מתמיד כדי שישתדלו להיות כמה שיותר עסוקים ולא יעשו רעש. אבל מהרגע שעבר לחצר הם עשו יותר רעש, הם לא היו רגילים, מסכנים שלי. חיפשתי דרך מה אני יכול לעשות כדי להפחית את רעשים, אז הבאתי להם מאלפת וקניתי קולרים נגד נביחות, למרות שלא הייתי שלם עם עניין הקולרים.
בחודשים האחרונים בקושי יצא לי להיות איתם מכיוון שהתגלה אצל אימי מחלת הסרטן אז היא עברה ניתוח מאוד קשה והייתה מאושפזת תקופה ארוכה והתחילה כימותרפיה ולא הייתי איתם כמו תמיד, מה שגרם להם למעט עצב, אבל היה נראה שהם גם מבינים אותי הקטנים המדהימים האלה!
לפני כיומיים שלושה, שלושה שכנים באו לדבר איתי עליהם, והסברתי להם על המצב של אימי ושאני עושה הכל כדי לפרנס את המשפחה שלי בכבוד ולדאוג לכולם במקביל, לחצנו ידיים וכל אחד המשיך לביתו.
ביום ראשון חזרתי בסוף היום הביתה. האצ׳יקו הקטן שלי פתאום ילל כזה בקטנה אז הצצתי מהחלון אליהם מהחלון וראיתי אותם משחקים, וב-23:00 פתחתי את התריס וראיתי את האצ׳י בהתחלה קרוב לתריס שוכב, כאילו ישן, אבל זה היה נראה לי מוזר כי הם ישר קופצים שאני פותח תמיד. התחלתי לקרוא לו ולא הייתה תגובה, רצתי אליו מהר וראיתי שהוא קשה לגמרי ללא רוח חיים וישר חיפשתי את פייטוש הקטנה שלי, וראיתי אותה בקצה השני של החצר גם היא שוכבת ללא תנועה, רצתי אליה וראיתי שהיא אותו הדבר, קשה לגמרי ללא רוח חיים, ללא דפיקות לב ופתחתי בבכי מטורף כמו ילד קטן וצרחתי שרצחו לי את הילדים שהרעילו אותם! ישר התקשרתי למשטרה שהגיעו אחרי כחצי שעה 40 דקות בערך, ראו אותם וחקרו אותי ולאחר שסיימו ביקשו ממני לברר את השמות של מי שאני חושד בהם ולצלם את הקטנים ולהגיע לתחנה עם השמות והתמונות וזהו, שהם יכלו לעשות זאת באותו הרגע לדפוק אצל אותם שכנים ולטפל בזה כל עוד זה קרה ואולי גם ככה היו תופסים אותם על חם!
אבל לא, כלום, אם היה מדובר בבן אדם אז ברור שזה היה נעשה.
עכשיו כולי שבור וגמור בלי הילדים שלי לצידי, אני לא מצליח לקום מהנפילה הזאת, מהמכה הזאת מהאסון הזה, מהרצח המזעזע הזה. איזה רוע טהור צריך בשביל לעשות כזה דבר, זה לא אנושי. בבקשה תעזרו לי בכל דרך אפשרית, לא משנה מה – הרוצחים האלה צריכים לשלם על מה שהם עשו".

אם הסיפור של האצ'י ופייט נכנס גם לכם ללב, ואתם רוצים לעזור בכל דרך שהיא – מחאה, עצה, השתתפות, אם אתכם שכנים או מתגוררים באזור ויש לכם מידע שיכול לסייע בפענוח המקרה, נשמח אם תפנו לאתי אלטמן במייל [email protected]