האוגר של חן

 
לפני מספר חודשים ננטש אצלנו כלבון שמנמנן ומתוק ושמו אוגי אוג. איזה כלבון זה. הכלבלב הכי מצחיק בעולם, מלא בכמויות אהבה שמכפילות את גופו הקטן. אוגי ננטש בגיל 7. הוא ננטש והיה גמור. כמה שהלב של הקטן הזה נעלב, כמה שהעיניים שלו היו מבולבלות וחסרות אונים בנטישה האכזרית הזאת.אוגי חיפש בית חדש. כמו שאתם בודאי כבר יודעים, כלבים קטנים מוצאים בתים הרבה יותר מהר מכלבים גדולים…אבל כלב בן 7..זה כבר סיפור אחר.
כתבנו לכם, התחננו שתיצילו את המתוק הזה. חודשים ארוכים עברו ואוגי פשוט נגמר בכלוב.
עד שהגיעה חן. ואיזו בחורה מדהימה שהיא חן! חן אימצה את אוגי אוג לביתה והכלבון פשוט פרח מאהבתה. אלה שכעבור שבועות ספורים בלבד הוא החל לחוש לא טוב. אז גילינו, שיכול להיות שהסיבה שבגללה ננטש היא שהוא חולה סכרת…באמצע הלילה חן רצה איתו לבית החולים הוטרינרי. הוא התאושש והיא המשיכה להחזיק בו למרות הממצאים החדשים. היא התרוצצה איתו בין בדיקות, טיפולים ואישפוזים. היא נתנה את עצמה, השקיעה מכספה רק רצתה להעניק עוד ועוד חיים לאוגר המתוק הזה שננטש על ידי אחרים.
כעבור מספר חודשים, בלי כל התראה מוקדמת, אוגי מת. ככל הנראה אם היה מטופל אצל משפחתו הקודמת, היה יכול לחיות עוד כמה שנים טוב. אבל אוגי הגיע אלינו כשהסוכרת כבר יותר חזקה מגופו הקטן.
פרידה מהנשמות הטהורות והכל כך טובות ונאמנות האלה-הן הדבר הכי קשה בעולם. הפרידה מאוגי כואבת. אבל אם היה מת אצלנו בכלוב, הפרידה ממנו היתה מחסלת את ליבנו. אוגי מת בבית. הוא מת כשחן המדהימה שלו ליבה צמוד לליבו. הוא מת בידיעה שלא היה כאן בעולם הזה כעוד חפץ שעושים בו שימוש עד שהוא נהיה מיותר- הוא מת בידיעה שיש מי שאהב אותו, דאג לו, יש מי שבוכה עליו ויש מי שהוא ישאר בליבו לעולם.
הרבה אנשים לא רוצים לקחת כלבים בוגרים כי הם תמיד מחשבים "כמה שנים נשאר לי לחיות עם הכלב…". המוות תמיד מרחף מעל ומפחיד יותר מכל דבר אחר. אבל כמי שליוותה את המוות של זואי, מותק, גזר, רומי ועוד יותר מדי כלבים שמתו אצלנו בכלוב מבלי שהצליחו לתקן את הלב השבור לאחר הנטישה- תאמינו לי שאין דבר יותר נורא מלמות כשלא השלמת את מעגל הנטישה-בבית מלא באהבה.
הגעגועים הם קשים אבל הלב יכול להמשיך לפעום, להמשיך ולתת לאלו שהכי זקוקים- כי ראית את הנשמה הטהורה והטובה הזו עוזבת אותך מודה שאיפשרת לה לעשות את התיקון.
אלו בדיוק הדברים שחן כתבה לי: "הוא באמת היה מקסים. התאהבתי בו מהר מאוד. ולמרות שזה היה קשה הרבה פעמים הריצות לוט' ובתי חולים…אני לא מתחרטת לשניה שלקחתי אותו. ושבר אותי כשהוא הלך לו למנוחת עולם אבל אני מתנחמת בעובדה שהוא לפחות במותו היה מוקף באהבה ומת על המיטה שלו בבית שלו ולא בכלוב"
חן היקרה, את בחורה מדהימה ואני יודעת כמה נלחמת ורצית עוד זמן עם האוגר השמנמן. אני יודעת כמה בתוך כל האהבה שהענקת לו, היו יותר מדי רגעים קשים, רגעים שבקלות היה אפשר להישבר בתוכם ולהרים ידיים. אני מעריצה אותך על הנתינה הטוטאלית שלך, על המחוייבות שלך, מהרגע שהודעת שאת מאמצת אותו, לחיים שלו! לצערי אנחנו פוגשים יותר מדי מאמצים שמרימים ידיים אחרי חודש כי "הכלב נובח" ואחרי שנים "כי הכלב מבוגר וצריך כדור למפרקים". את אימצת את אוגי אלייך, כמו שכל כלב צריך לאמץ. עם התחייבות בטוב וברע, עם התמודדות עם הקושי והטוב, עם לקבל אותו, כמו שהוא- כי הוא חלק מהמשפחה ואל משפחה לא מוותרים כל כך בקלות. אני מעריצה את הכוחות שלך ואוהבת אותך בכל ליבי על שנתת לאוגי אוג את מה שהוא קרוב לודאי לא קיבל, עד שהכיר אותך, בכל חייו. 
אני מאחלת לך שתמיד תהיי מוקפת באנשים שיהיו מחוייבים ומסורים אלייך בטוב וברע- כי את באמת מתנה נדירה!
שתהיה לכולכם שבת שלום.