בשבועות האחרונים מצבו של עוזי היה מלא בתהפוכות ולכן לא עדכנו אתכם מזה זמן מה. היו ימים שחש בטוב והיו ימים בהם לא אכל או שתה. הרבה תנודות, עליות ומורדות עד שבתחילת השבוע חלה החמרה נוראית וכל הבדיקות הראו שהכליות גמורות והילדון פשוט גוסס.
היום אחר הצהריים נפרדנו ממנו. קפואים על מקומנו. ממש כמו
היום אחר הצהריים נפרדנו ממנו. קפואים על מקומנו. ממש כמו
לפני חצי שנה כשראינו אותו, כשהגיע עור ועצמות, אוזניו חתוכות ואנחנו בעינים מלאות בדמעות- עוזי כאלו החזיר אותנו היום ליום בו נפגשנו איתו לפני חצי שנה, גם היום, קפואים ודומעים נפרדנו ממנו.
הכאב שלא מרפה, בסיפור של עוזי הוא כאב ההחמצה. אני עוברת על האלבום של עוזי ורואה כמה בתי אומנה הוא עבר בחצי שנה האחרונה-זה פשוט לא ייאמן. כלבון שנכנס לכולם ללב אבל לא נכנס לאף אחד הביתה. כלבון שעבר זוועותת גיהנום ואיש לא מצא מקום בשבילו בדירה שלו. כן, הוא היה מוקף באהבה בלי סוף, אנשים שבאו לבקר אותו, צוות וטרינרים ומטפלים שלא עזבו אותו לרגע ופינקו ואהבו בלי סוף.
אבל הכאב האמיתי, האכזבה העמוקה והעובדה שצריך להסתכל לה ישר בעיניים היא -שעוזי לא היה ילד של אף אחד…את עוזי כולם אהבו אבל הוא עדיין נשאר של אף אחד.
התמונה הזו, התמונה שצילמנו את עוזי היום לפני שנפטר, העינים האלה שמבקשות אהבה- זה הכי עוזי בעולם. וזה הכאב הכי גדול ונורא שאת כל הטיפולים שבעולם הצלחנו להעניק לו- אבל את הלב, בית חם ומשפחה הוא לא זכה.
אנחנו שולחים מכאן בהזדמנות זאת תודה ענקית, אמיתית מכל האנשים היקרים מפז שאיפשרו לנו להוציא את עוזי מהמרפאה ולהעניק לו בית אומנה. אתם יודעים כמונו, שכל פעם שהיה בבית פשוט פרח..אתם יודעים כמונו כמה פצעים בליבו הצלחתם לרפא ולהעניק לו עוד כח להמשך ועל כך אנחנו נודה לכם לעד.
תודה גם לכל האנשים שתרמו לאורך כל הדרך. הדרך היתה ארוכה, ימי האישפוז והטיפולים היו רבים ובלי התרומות שלכם באמת שלא היינו יכולים לעשות זאת.
עוד תודה אישית, לאישה יקרה ושמה מלי, שעקבה אחרי כל הסיפור של עוזי ונורא רצתה להיות האמא שתיקח את עוזי. אחרי שעוזי חזר מהאומנה האחרונה ומצבו הדרדר, מלי הבינה ביחד אתנו שהילדון הזה פשוט כל כך רגיש שהלב הזה פשוט חייב בית. מלי חיה בחו"ל. היא דיברה איתנו ועם הוטרינרים מדי יום, עקבה, תרמה, דאגה, וכבר אירגנה את הכל שעוזי ירגיש קצת יותר טוב ויטוס אליה. כן..עד כדי כך מצבנו פה נורא שצריך להטיס נשמה שכזו לבית בחו"ל שמוכן לקבל אותו…תודה מלי היקרה..
כן..בכל הסיפור הכואב הזה יש הרבה כעס ואכזבה..אולי כי כשמכירים את הנשמות האלה אחד על אחד לא ברור איך כלבון אחד כואב מחפש כל כך הרבה זמן בית..לא ברור איך כלבון כוכב אחד לבד מעז..ממשיך ונלחם לחיות..ממשיך ונלחם לאהוב…אולי עכשיו ילדון שלנו, תצטרף לכל הכוכבים הבודדים שלנו בשמיים..הילדים שאף אחד לא רצה כי הם זקנים, נכים, גזורי אוזניים, "לא מושלמים"…תאירו ביחד את השמיים ואולי תשלחו קצת אור לנו, תושבי כדור הארץ שעינינו חשוכות.
אוהבים כל כך גיבור אמיץ ויפהפה שלנו, לעולמי עולמים תישאר לנו בלב ונביט בך כל ערב שנרים ראשנו לשמיים וכשנשמע את השיר שלך
http://www.youtube.com/watch?v=osnEGXT3SvQ
הכאב שלא מרפה, בסיפור של עוזי הוא כאב ההחמצה. אני עוברת על האלבום של עוזי ורואה כמה בתי אומנה הוא עבר בחצי שנה האחרונה-זה פשוט לא ייאמן. כלבון שנכנס לכולם ללב אבל לא נכנס לאף אחד הביתה. כלבון שעבר זוועותת גיהנום ואיש לא מצא מקום בשבילו בדירה שלו. כן, הוא היה מוקף באהבה בלי סוף, אנשים שבאו לבקר אותו, צוות וטרינרים ומטפלים שלא עזבו אותו לרגע ופינקו ואהבו בלי סוף.
אבל הכאב האמיתי, האכזבה העמוקה והעובדה שצריך להסתכל לה ישר בעיניים היא -שעוזי לא היה ילד של אף אחד…את עוזי כולם אהבו אבל הוא עדיין נשאר של אף אחד.
התמונה הזו, התמונה שצילמנו את עוזי היום לפני שנפטר, העינים האלה שמבקשות אהבה- זה הכי עוזי בעולם. וזה הכאב הכי גדול ונורא שאת כל הטיפולים שבעולם הצלחנו להעניק לו- אבל את הלב, בית חם ומשפחה הוא לא זכה.
אנחנו שולחים מכאן בהזדמנות זאת תודה ענקית, אמיתית מכל האנשים היקרים מפז שאיפשרו לנו להוציא את עוזי מהמרפאה ולהעניק לו בית אומנה. אתם יודעים כמונו, שכל פעם שהיה בבית פשוט פרח..אתם יודעים כמונו כמה פצעים בליבו הצלחתם לרפא ולהעניק לו עוד כח להמשך ועל כך אנחנו נודה לכם לעד.
תודה גם לכל האנשים שתרמו לאורך כל הדרך. הדרך היתה ארוכה, ימי האישפוז והטיפולים היו רבים ובלי התרומות שלכם באמת שלא היינו יכולים לעשות זאת.
עוד תודה אישית, לאישה יקרה ושמה מלי, שעקבה אחרי כל הסיפור של עוזי ונורא רצתה להיות האמא שתיקח את עוזי. אחרי שעוזי חזר מהאומנה האחרונה ומצבו הדרדר, מלי הבינה ביחד אתנו שהילדון הזה פשוט כל כך רגיש שהלב הזה פשוט חייב בית. מלי חיה בחו"ל. היא דיברה איתנו ועם הוטרינרים מדי יום, עקבה, תרמה, דאגה, וכבר אירגנה את הכל שעוזי ירגיש קצת יותר טוב ויטוס אליה. כן..עד כדי כך מצבנו פה נורא שצריך להטיס נשמה שכזו לבית בחו"ל שמוכן לקבל אותו…תודה מלי היקרה..
כן..בכל הסיפור הכואב הזה יש הרבה כעס ואכזבה..אולי כי כשמכירים את הנשמות האלה אחד על אחד לא ברור איך כלבון אחד כואב מחפש כל כך הרבה זמן בית..לא ברור איך כלבון כוכב אחד לבד מעז..ממשיך ונלחם לחיות..ממשיך ונלחם לאהוב…אולי עכשיו ילדון שלנו, תצטרף לכל הכוכבים הבודדים שלנו בשמיים..הילדים שאף אחד לא רצה כי הם זקנים, נכים, גזורי אוזניים, "לא מושלמים"…תאירו ביחד את השמיים ואולי תשלחו קצת אור לנו, תושבי כדור הארץ שעינינו חשוכות.
אוהבים כל כך גיבור אמיץ ויפהפה שלנו, לעולמי עולמים תישאר לנו בלב ונביט בך כל ערב שנרים ראשנו לשמיים וכשנשמע את השיר שלך
http://www.youtube.com/watch?v=osnEGXT3SvQ
להתראות אהוב יקר
