לא הבנתי למה שלחו לי את התמונה של הכלבונת השמנמנה החייכנית הזו שנראית כל כך מבסוטית ושלווה…ואז, כשנפל האסימון, כשהסתכלתי טוב טוב על העינים האלה שפעם היו כל כך כבויות, חם אדיר הציף את הגוף שלי מכף רגל ועד ראש ונשימתי נעצרה כשהבנתי שהילדונת בתמונה היא זואי שלנו הכלבה האהובה שלנו!!!!!!!!!!!!!!!!
פוסט השבת שלנו מוקדש היום למשפחת גור היקרה שאני לא
פוסט השבת שלנו מוקדש היום למשפחת גור היקרה שאני לא
יודעת כמה הם יודעים איך הצילו את חייה של זואי שלנו כשהעניקו לה בית!
זואי שלנו נמצאת באומנה אצל משפחת גור מזה חודשים ארוכים. אנחנו נמצאים איתם בקשר, עוזרים כשזואי לא חשה בטוב, אבל רק השבוע קיבלנו את התמונה הזו שפשוט השאירה אותנ וללא מילים.
כי מי שמכיר את זואי, מכיר כלבה רזה, כחושה. כלבונת שסירבה לאכול תקופות ארוכות מדיכאון קליני שסחבה איתה מהנטישה האכזרית והכואבת. את הבכי קורע הלב של זואי היינו שומעים כל ערב כשהיינו עוזבים את בית המחסה והלב לא ידע צער גדול מזה.
הילדונת השברירית הזאת התחננה מדי יום למגע של אהבה, היתה מתחפרת בתוכנו, בוכה, מתחננת שלא נלך ונעזוב אותה שוב לבד, שנישאר לעוד רגע של מגע של חם ואהבה.
במשך שנה שלמה ניסינו למצוא לזואי בית. אז הגיע משפחה שנדהמה מיופיה ולקחה אותה אליהם הביתה. כעבור מספר חודשים היא שוב חזרה לכלבייה.
בנטישה השנייה זואי כבר לא בכתה. היא שכבה אפטית במשך שבועות ארוכים, מרימה את ראשה מדי פעם כשאנחנו מפצירים בה לשתות ולאכול, לא נעמדת על רגליה, מסרבת לצאת לטיולים, שוכבת בפינה שלה- מוותרת על החיים.
אי אפשר להסביר לכם את חוסר האונים שלנו לנוכח המראות של הילדודס האלה שמוותרים על החיים כשהם כל כך כל כך פגועים. כבר כתבתי לכם לא פעם שנטישה של כלב, בעיקר בגיל מבוגר- היא פשוט גזר דין מוות עבורו. הנשמות הללו כל כך רגישות שהם באמת לא מבינים מה עשו ולמה אחרי 10,12 ו-16 שנים בבית הם מוצאים את עצמם כלואים עם עוד ארבעה כלבים בכלוב.
הנאמנות האין סופית שלהם לא מרפה מהם גם אחרי הנטישה. הם יושבים ימים על גבי ימים מחכים ליום שמי שגידל אותם, מי שהם ליוו ואהבו כל חייהם ישוב לקחת אותם.
התחינה שלנו כאן למצוא להם בתים- היא תחינה להציל את החיים שלהם. הרגישים מבינהם פשוט לא שורדים בכלבייה עם כמה שננסה לעטוף אותם באהבה שלנו- הלב שלהם פשוט מרוסק.
לילות ארוכים שהייתי נשכבת לישון ועדיין שומעת בראשי את הבכי הקורע של זואי. לילות ארוכים מדי חששנו לחייה.
ואז הגיע משפחת גור המופלאה. הם לקחו את זואי לביתם וסיפרו לנו על כמויות האהבה שהילדה הזו מעניקה להם כשהיא מודה להם מדי יום על שהצילו את חייה ואיפשרו לה להתחיל אותם מהתחלה.
בחודשים שזואי נמצאת אצל משפחת גור, היא היתה זקוקה לטיפולים ברגליה אך המשפחה לא נרתעה, הביאה את זואי לטיפולים והשיבה אותה לביתם.
משפחת גור היקרה, מספר מצומצם מדי של מלאכים פוסעים בינינו, שליחים בעולם הזה שרווי בקושי וכאב. אני בטוחה שאתם נמנים על אותם מלאכים סמויים, אני בטוחה שהעולם הזה רואה ויודע את החיים שהצלתם ועל כך תמיד תהיו מוקפים בטוב ואהבה אין סופית שמגיעה לאנשים נדירים כמוכם.
אני לא מצליחה אפילו להעביר את המילים הנכונות שיכולות לתאר את התודה העצומה שלנו על כל מה שאתם נותנים לזואי. אנחנו כולנו מורידים בפניכם את הכובע, שולחים חיבוק תודה ענק לכולכם שהלוואי ויגיע היום ונוכל לפגוש אתכם ולהעביר אותו אליכם שתבינו עד כמה כל הגוף והנשמה אומרים תודה!!!!!!!
לסיכום- כדי שתבינו מה המשפחה הזו עשתה למען הילדה הזו- הנה וידאו של זואי שלנו מפעם…
http://www.youtube.com/watch?v=D2ga-C85oBU
מאחלים לכולכם שבת שלום ומקווים כי השבת יגיעו אלינו עוד מלאכים להציל נשמות אבודות אצלנו ולהעניק להם חיים.
זואי שלנו נמצאת באומנה אצל משפחת גור מזה חודשים ארוכים. אנחנו נמצאים איתם בקשר, עוזרים כשזואי לא חשה בטוב, אבל רק השבוע קיבלנו את התמונה הזו שפשוט השאירה אותנ וללא מילים.
כי מי שמכיר את זואי, מכיר כלבה רזה, כחושה. כלבונת שסירבה לאכול תקופות ארוכות מדיכאון קליני שסחבה איתה מהנטישה האכזרית והכואבת. את הבכי קורע הלב של זואי היינו שומעים כל ערב כשהיינו עוזבים את בית המחסה והלב לא ידע צער גדול מזה.
הילדונת השברירית הזאת התחננה מדי יום למגע של אהבה, היתה מתחפרת בתוכנו, בוכה, מתחננת שלא נלך ונעזוב אותה שוב לבד, שנישאר לעוד רגע של מגע של חם ואהבה.
במשך שנה שלמה ניסינו למצוא לזואי בית. אז הגיע משפחה שנדהמה מיופיה ולקחה אותה אליהם הביתה. כעבור מספר חודשים היא שוב חזרה לכלבייה.
בנטישה השנייה זואי כבר לא בכתה. היא שכבה אפטית במשך שבועות ארוכים, מרימה את ראשה מדי פעם כשאנחנו מפצירים בה לשתות ולאכול, לא נעמדת על רגליה, מסרבת לצאת לטיולים, שוכבת בפינה שלה- מוותרת על החיים.
אי אפשר להסביר לכם את חוסר האונים שלנו לנוכח המראות של הילדודס האלה שמוותרים על החיים כשהם כל כך כל כך פגועים. כבר כתבתי לכם לא פעם שנטישה של כלב, בעיקר בגיל מבוגר- היא פשוט גזר דין מוות עבורו. הנשמות הללו כל כך רגישות שהם באמת לא מבינים מה עשו ולמה אחרי 10,12 ו-16 שנים בבית הם מוצאים את עצמם כלואים עם עוד ארבעה כלבים בכלוב.
הנאמנות האין סופית שלהם לא מרפה מהם גם אחרי הנטישה. הם יושבים ימים על גבי ימים מחכים ליום שמי שגידל אותם, מי שהם ליוו ואהבו כל חייהם ישוב לקחת אותם.
התחינה שלנו כאן למצוא להם בתים- היא תחינה להציל את החיים שלהם. הרגישים מבינהם פשוט לא שורדים בכלבייה עם כמה שננסה לעטוף אותם באהבה שלנו- הלב שלהם פשוט מרוסק.
לילות ארוכים שהייתי נשכבת לישון ועדיין שומעת בראשי את הבכי הקורע של זואי. לילות ארוכים מדי חששנו לחייה.
ואז הגיע משפחת גור המופלאה. הם לקחו את זואי לביתם וסיפרו לנו על כמויות האהבה שהילדה הזו מעניקה להם כשהיא מודה להם מדי יום על שהצילו את חייה ואיפשרו לה להתחיל אותם מהתחלה.
בחודשים שזואי נמצאת אצל משפחת גור, היא היתה זקוקה לטיפולים ברגליה אך המשפחה לא נרתעה, הביאה את זואי לטיפולים והשיבה אותה לביתם.
משפחת גור היקרה, מספר מצומצם מדי של מלאכים פוסעים בינינו, שליחים בעולם הזה שרווי בקושי וכאב. אני בטוחה שאתם נמנים על אותם מלאכים סמויים, אני בטוחה שהעולם הזה רואה ויודע את החיים שהצלתם ועל כך תמיד תהיו מוקפים בטוב ואהבה אין סופית שמגיעה לאנשים נדירים כמוכם.
אני לא מצליחה אפילו להעביר את המילים הנכונות שיכולות לתאר את התודה העצומה שלנו על כל מה שאתם נותנים לזואי. אנחנו כולנו מורידים בפניכם את הכובע, שולחים חיבוק תודה ענק לכולכם שהלוואי ויגיע היום ונוכל לפגוש אתכם ולהעביר אותו אליכם שתבינו עד כמה כל הגוף והנשמה אומרים תודה!!!!!!!
לסיכום- כדי שתבינו מה המשפחה הזו עשתה למען הילדה הזו- הנה וידאו של זואי שלנו מפעם…
http://www.youtube.com/watch?v=D2ga-C85oBU
מאחלים לכולכם שבת שלום ומקווים כי השבת יגיעו אלינו עוד מלאכים להציל נשמות אבודות אצלנו ולהעניק להם חיים.
