כלב לא יודע מה זה סליחה. כשאתה כועס עליו בגלל שאכל לך את הנעליים או עשה פיפי על השטיח, הוא מביט בך בפרצוף שנראה לך אשם, אבל בעצם אין לו מושג מה אתה רוצה ממנו. הוא הרי לא התכוון להרע לך, בסך הכול הנעליים החדשות שלך נראו לו כמו משחק מרתק.
כלב לא יודע מה זה סליחה, וחתול בחיים לא מתנצל. זה הגיוני. הם לא זקוקים למושג הזה "סליחות", כי בעולם המושגים של הכלבים והחתולים אין גם מילים כמו "זדון", "התעללות", "אכזריות", "רוע" וחברותיהן. לכן מאוד קשה לבקש מהם סליחה – אי אפשר לשלוח הודעת התנצלות או לתייג אותם בפוסט סליחה בפייסבוק. צריך לטפל, ללטף, להאכיל, להשקות, לרפא, להשכיב בנוח, למלמל באוזניהם מילים חמות ונעימות, להבטיח שלא יקרה להם יותר שום דבר רע, שהם בידיים טובות, ולהתאזר בהרבה סבלנות, כי לפעמים קשה להם מאוד להאמין לך.
בכל יום אנחנו בתנו לחיות לחיות מבקשים סליחה מבעלי החיים העזובים, הפצועים, הנטושים, החולים והמורעבים שמגיעים אלינו. אנחנו מחבקים אותם, מאכילים, מלטפים, מרפאים ומבטיחים שזה לא יקרה יותר. שהם הגיעו לחוף מבטחים.
בשבוע שעבר כולם עסקו בסיכומי שנה, השבוע מדברים על סליחות. כשאני מסתכלת אחורה אל השנה שחלפה, אני רואה שנה שהיתה אחת השנים הקשות שחווינו בתנו לחיות לחיות, שנה ששברה את כל שיאי הנטישות, שבה המלטה רדפה המלטה ומצוקה רדפה מצוקה, שבה הכלבייה שלנו התמלאה עד אפס מקום, שבה נאלצנו לסגור את מוקד החילוץ וההצלה בחוסר אונים, שבה הוצפנו בכמות עצומה של מקרים מזעזעים של התעללויות בכלבים ובחתולים, התאכזרות שאין לה גבול שפעמים רבות אפילו תועדה וצולמה והופצה בפייסבוק וביוטיוב כאילו מדובר בהישג שיש להתגאות בו או בדיחה מצחיקה במיוחד – איך אפשר להתחיל לבקש סליחה?
סליחה, עוזי, שחתכו לך את האוזניים, קשרו אותך והרעיבו אותך עד שהפכת לשלד של כלב.
סליחה, גור חתולים בלי שם, שנזרקת לרחוב אחרי שאמא שלך המליטה, לקית בדלקות עיניים והתעוורת.
סליחה, פונץ', שבגיל 10, אחרי עשר שנים בבית חם ונעים, נאלצת לחזור בגיל מופלג לגור בכלוב בכלבייה.
סליחה, נקבות שהפכו למכונות המלטה, חתולים שהפכו לכדורגל, זכרים שהוכרחו להילחם באחיהם בקרבות, חתולה שנתפסה מהזנב לשם השעשוע ופורסמה בפייסבוק, חמורים שנקשרו מאחורי טנדר נוסע והוכרחו לרוץ, גור כלבים שהכריחו אותו לשתות וודקה ועוד רבים אחרים.
סליחה. אנחנו מבטיחים להמשיך לעזור לכם, מבטיחים למצוא את האשמים ולטפל בפגועים. מבטיחים להמשיך לנסות לשנות.
אנחנו מקווים שבשנה הבאה לא נצטרך לבקש סליחה מכל כך הרבה בעלי חיים, שלא נצטרך לנסות לרכוש את אמונם בשנית לאחר שנפגעו בפעם הראשונה, שלא נצטרך להביט בעיניים עצובות ומאוכזבות ולהבטיח שאנחנו רק רוצים את טובתם.
אנחנו מקווים שבשנה הבאה יותר אנשים יעקרו ויסרסו את החתולים והכלבים שלהם, שלא נראה גורים זרוקים ברחובות אלא מציצים מהחלונות, שלא יגיעו אלינו פניות של אנשים שרוצים למסור או למכור חתולים וכלבים, אלא כאלה שרוצים לאמץ ולגדל בבתיהם חברים חדשים, שלא נפתח את הפייסבוק בפחד מהזוועות שאנחנו עלולים למצוא שם, אלא נחכה לתמונות של חברים שעירים וזנבות מתכרבלים בהנאה.
אנחנו מחכים ומצפים לשנה הבאה, בתקווה שתביא איתה סוף סוף גל גדול של אימוצים, בתים חדשים, מנוחה ורוגע לבעלי החיים, שרק רוצים אוכל ומים, טיולים באוויר הפתוח וכרית לנמנם עליה, שלא רוצים לדעת מה משמעות המילה "סליחה".
