על אף התעקשות העמותה שלא להחזיר את הכלב לבעליו לאחר שהגיע אלינו במצב הנוראי הזה שניתן לראותו בבירור בתמונה, הכלב טז הושב לבעליו. בשבועיים האחרונים ניסינו לפנות למשרד החקלאות: "חייבים לעזור לטאז זה הסיפור שלו הבעלים פשוט עבדו עלי ומכיוון שלא היה לי גב מהשירותים הוטרינרים ,וגם לא מהוטרינרית הרשותית נאלצתי להחזיר את הכלב ,הייתה לי הרגשה שאני עושה טעות ועכשיו אני בטוחה שגזרתי עליו גזר דין מוות ואת הטיפול שהוא צריך לקבל הוא בטוח לא יקבל ,גם הבנתי שנמצאים בחווה כ20 סוסים שמצבם בכי רע אנה עזור לי להציל את חייו של טאז תודה אתי אלטמן"
שבועיים שאנו מתחננים על חייו של טז- ומשום גורם מוסמך אין תגובה.
עזרו לנו להפעיל לחץ על משרד החקלאות למען טז!
http://www.moag.gov.il/agri/services/pniot/
להלן הפנייה כפי שהתקבלה במשרדנו:
הנדון: הזנחה והתעללות בכלב
אמש הזדעזעתי ונחרדתי לראות את שפחדתי ממנו זמן רב.
הכלב המדובר – טאז, הגיע אליהם לאחר שהכלב הקודם שלהם לאקי, נדרס בכביש מול הבית, ובמקום לקחת אותו בבהילות לקבל טיפול רפואי, פשוט הניחו אותו בחווה בפינה על שמיכות עד שהוא פשוט דימם למוות.
לאחר שלאקי מת הם הביאו את טאז. טאז היה כלב גדול בריא וחזק, אך תמיד הוחזק בחוץ, גם בימי החורף הקרים ובגשמים. מידי פעם הייתי רואה שמוציאים לו קערה עם מזון כלבים, אך לרוב היו מונחים לו שם סירים עם שאריות האוכל שלהם – אורז ותבשילים שבוודאי לא מספיקים להזין כלב בכלל, בוודאי שלא כלב כזה.
באופן תמידי הכלב היה מלא קרציות, וכששאלתי אותם על זה הם טענו שהוא הולך עם הסוסים לים ואז מרטיב את הקולר נגד קרציות, ולכן הם לא שמים לו, ושהם מאבקים אותו מידי פעם כדי לטפל בבעיה. הכלב תמיד היה עטוי קרציות.
תקופה ארוכה הוא היה הופך את הפחים שברחוב, בחיפוש אחר אוכל. בשלב מסויים אני התחלתי לתת לו מהבשר שהייתי מכינה, והשכנה שלי דאז, שהיתה בעליהן של שתי כלבות התחילה לתת לו באופן קבוע מהאוכל של הכלבות שלה. כמו כן היא קנתה לו כמה פעמים קולר נגד קרציות.
בחורף האחרון הוא היה רב הזמן ישן אצלי על הספות בחצר (תחת משטח חיפוי מהגשם) ספון ורועד מקור.
כשעזבתי את הדירה גם השכנה עזבה. מאז הייתי מגיעה מידי פעם ובכל פעם כשעברתי שם הייתי עוצרת ליד השטח של הבית, קוראת לטאז שהיה מגיע במידית ונותנת לו שאריות של אוכל ועצמות. בכל אותן פעמים שראיתי אותו הוא היה נראה הרבה יותר רזה ומכוסה בכמות קרציות שמעולם לא ראיתי על חיה, בטח שלא על חיית בית. הוא פשוט היה מנוקד כולו בגושים אפורים של קרציות.
אתמול במקרה שמעתיאת הסיפור על הכלב וישר הבנתי שמדובר בטאז.
אני מלאת ייסורים על כל התקופה שלא נקטתי צעדים משמעותיים יותר , אבל פשוט פחדתי ממנו, היות וכל מי שמכיר אותו יודע שהוא טיפוס שאסור להתעסק איתו. לאחר מה ששמעתי אמש ולאחר התמונה המזעזעת שקיבלתי היום ממי שמצאה אותו בשיא המצוקה שלו ברשפון, אני לא מוכנה עוד לשתוק.
להחזיר את טאז לידי המשפחה הזו משמע לגזור את דינו לחיים של סבל ויסורים, ואף למוות כפי שכולנו רואים עכשיו. בשנתיים שאני והשכנה שלי בעיקר דאגנו לו מצבו עוד היה טוב, אך מאז שעזבנו הכלב פשוט אומלל, וחייבים לעזור לו ולהוציא אותו מהמקום המזעזע הזה ומסכנת חיים"
