02/12/2011

תגיות:
,,,,

בתיעוד ששלחה אלינו המתלוננת נראים עגלים המוחזקים בסככה פתוחה. הסככה כשלעצמה היתה גדולה, אלא שהעגלים הוחזקו בה כשהם קשורים, כל אחד בנפרד, בחבל קצר לגדר הסככה. הקשירה לא אפשרה לעגלים להשתמש בשטח הסככה. היא הגבילה כל אחד מהם למרחב צר ביותר. היא לא אפשרה התנהגות טבעית. העגל יכול היה אך ורק לשכב או לעמוד כשראשו פונה לכיוון הגדר או כשגופו מקביל לה. כל ניסיון ללכת, או אף לעמוד עם הפנים לכיוון מרכז הסככה, הביא למתיחת החבל עד קצהו. נראו ניסיונות של העגלים לעשות זאת – וניכר התסכול. הקשירה של העגלים כמעט שאיינה את האפשרות שלהם לקשר חברתי ביניהם. בחלק מהתמונות ניתן היה אף לראות בבירור שהעגל הסתבך בחבל הקשור לצווארו.



בעקבות התלונה פנינו לקיבוץ, והבהרנו שמדובר בעבירה של התעללות בבעלי-חיים, ושלצד ההיבט הפלילי אנו מוסמכים לבקש צו מניעה אזרחי להפסקת העבירה. ביקשנו את שחרור העגלים מהקשירה. תשובתו של הקיבוץ לא איחרה לבוא, והובטח לנו שיפעלו כפי שביקשנו.



השחרור מהקשירה יהיה, כמובן, הקלה מסוימת עבור העגלים. עם זאת, מדובר רק בקצה קרחון של הסבל שחווה כל עגל שנולד ברפת החלב. גופן של הפרות אינו מייצר חלב "סתם" – החלב מיועד לעגלים, והגוף מייצר אותו רק בעקבות המלטה. אולם ברפת החלב של ימינו לא מאפשרים לעגל לינוק מאמו. הוא מופרד ממנה מיד לאחר ההמלטה. געיות האבל של הפרה הן שוברות לב. ואילו העגלים סובלים מבעיות התפתחותיות שקשורות לחסרונה של אם. עבור העגלים בסככה, אלו ששחררנו מהקשירה, המגע עם חבריהם למכלאה הוא גם פיצוי (עלוב) על היעדרה של אמא.



סופו של העגל שבתמונה יהיה להישחט, ובשרו יישלח לאחד מהסופרמרקטים. ממש בשעה שאתם קוראים את השורות האלו, החלב של אמו, שיועד לו, מונח בקרטונים על מדף ברשת שיווק כלשהי או במקרר ביתי כלשהו. או אולי הוא מרכיב בגבינת הקוטג’ בסנדביץ’ שאוכל מישהו ברגעים אלו – אוכל ולא חושב שהייצור של הגבינה היה כרוך בפגיעה ביצור תמים, עם עיניים עצובות ולשון שמחפשת את מגע הפטמה של אמא.

לצפייה בסרטון לחצו כאן