להיות המוקד היחיד במדינת ישראל שיכול לקבל קריאות חילוץ בעלי חיים זו לא עבודה קלה. לצערנו, כמות המקרים שמגיעים למוקד מדי יום היא עצומה והיכולת להשתלט ולהגיע לחלץ כל בעל חיים ברחבי המדינה הופכת להיות קשה מיום ליום.
עמותת תנו לחיות לחיות קיימת כבר 25 שנה ואין ילד במדינה שלא מכיר אותנו וזו גם כנראה הסיבה שאנשים שפונים אלינו חושבים שיושבות במשרדים שלנו 30 בנות שעונות לטלפונים, צי של אמבולנסים ממתין בחנייה ועשרות עורכי דין מפולפלים שרק מחכים ללכוד את המתעלל הבא.
לצערנו, התמונה במשרדינו נראית אחרת לגמרי ולמעשה מי שעונה לפניות במוקד היא בחורה אחת שיכולה להעזר באמבולנס אחד ושני עורכי דין שבמשרד.
בחורה אחת על מאות שיחות ביום שצריכה לחלץ עשרות בעלי חיים עם אמבולנס אחד ולהפעיל ולהפנות מקרי התעללות ונטישה לשני עורכי דין בלבד.
כך שאתם מתקשרים אלינו לחוצים, עצבניים, כועסים ולא מרוצים- אתם חייבים להאמין שעם כח האדם המצומצם הזה שנמצא במשרד אנחנו באמת מנסים לעשות כמה שניתן למען בעלי החיים. הרי בשביל זה אנחנו שם.
את הפניות למוקד אפשר לחלק, בגדול, לארבע קטגוריות: מידע לציבור, חתולים פצועים, כלבים נטושים ומקרי התעללות מזעזעים.
בכל מה שקשור לקבלת מידע מהמוקד, מגיעות שאלות כגון: מצאתי גור חתולים יונק ואני לא יודעת מה עליי לעשות? אמצתי גור כלבים והוא לא מפסיק לעשות את צרכיו בבית, כיצד מגיעים אליכם לכלבייה, היכן בצפון אפשר לאמץ חתולה, מה עושים עם ציפור פצועה ועד ועוד שאלות שאנחנו תמיד שמחים לענות עליהן או להפנות אתכם למי שיכול לעזור.
דיווחים על התעללויות מגיעים אלינו מדי יום באלפים, אם דרך המייל האדום ואם פניות למוקד: כלב שקשור במשך כל שעות היום, אדם שמכה את כלבו, שכן שמרעיל את החתולים בשכונה, אדם המשסה את כלבו בחתולי החצר ועוד ועוד זוועות בלי סוף. מכיוון והמחלקה המשפטית היא זו שמטפלת במקרים אלו, אנו מיד מבקשים מהמדווח לכתוב לנו את פרטי המקרה למייל או לפקס. הרבה פעמים המדווח מתרגז ולא מבין למה המוקד לא יכול עכשיו לעזוב את הכל וללכת לאסור את המתעלל. לצערנו הדברים לא פועלים בדרך זו ורק למחלקה המשפטית יש את האמצעים לפעול במקרים אלו.
כמות המקרים שקשורים בחתולים פצועים היא עצומה: חתול שנדרס וגורר את פלג גופו התחתון, חתול עם כיבים בפה שלא אוכל, חתול שננשך, חתול שנשרף ועוד אין ספור זוועות ותלאות שעוברים חתולי ארצנו מדי יום. זה מרגש כל פעם מחדש לגלות את האיכפתיות של אנשים שפונים אלינו לעזרה עם חתול "שלא שייך להם" (הם חייבים לציין) שזקוק לטיפול רפואי. אנחנו תמיד מבקשים בקריאות מהסוג הזה את עזרתם של האנשים שפונים אלינו בהסעה של החתול למרפאה שלנו שנמצאת בבית המחסה שלנו ליד רמלה. במקרים מעטים מדי האדם שדיווח גם מוכן להביא את החתול אלינו. בהרבה מקרים אנשים שמדווחים, מרגישים שבכך הם עשו את שלהם למען החתול והדבר מכעיס ובעיקר מכאיב כשאנחנו יודעים שהאמבולנס שלנו נמצא הרחק מהמקום וייקח לנו זמן להגיע לחתול הפצוע ששוכב סובל.
כלבים שנמצאים נטושים, לצערנו, פעמים רבות מדי, נמצאים במצב פיזי ונפשי לא טוב. אנחנו מקבלים דיווחים על כלב רזה ומבוהל מחפש בפחים אוכל, כלב צולע בשולי כביש 5, כלב משוטט עם חבל סביב צווארו כולו מלא בחבלות ועוד ועוד. במקרים קשים יותר, אנחנו מקבלים דיווחים על כלב נטוש שזקוק גם לחילוץ, פיזי ואז אנחנו נעזרים במחלצים אבי קוזי וצביקה תמוז היקרים, שלשמחתנו, אך עם זאת לצערנו, עוזרים לנו מדי יום. אחד המקרים הקשים שחווינו החודש היה עם כלבה בת 15, עיוורת, שנמצאת כבר ארבעה ימים בתעלת מים במושב עדנים בשרון. אבי קוזי נשלח למקום בשעת לילה מאוחרת.. במקום נמצאה כלבה קטנה כ-5 קילו, עומדת ללא תזוזה, קפואה, מיובשת ואפטית בתוך זרם מים, לא יודעת מה קורה סביבה. בעזרת לאסו קוזי חילץ את הכלבה מזרם המים ששטף אותה. היא הובלה למרפאה של אבי פצ'ו במצב קשה. במזל, לכלבה היה שבב והצלחנו לאתר את הבעלים שלה שסיפרו שאבדה להם- אלה שזה היה מאוחר מדי והכלבה נפטרה. מה שעצוב באמת בסיפור החילוץ הזה הוא אנשים שנכחו במקום בזמן החילוץ וסיפרו כי הכלבה נמצאת שם כבר כמה ימים. למה היו צריכים לעבור "כמה ימים" כדי שמישהו יעזור לכלבה הזו? שמישהו ירים אלינו למוקד טלפון?
רק היום הגיע דיווח למוקד על כלב ששכב בבור בחולון במשך כמה ימים. הכלב הצליח לצאת מהבור והוא שכב על המדרכה ללא יכולת תזוזה. לדבריה של האישה שדיווחה, היא מצאה אותו במצב הנוכחי ועוברים ושבים שעברו, הצביעו על הכלב ואמרו: "זה הכלב שהיה בבור..? וואלה איך הוא יצא משם?"
האמבולנס יצא לאסוף את הכלב למרפאה של דר שיינר. פלג גופו האחורי ללא תזוזה, הוא בן 14, נושא שבב אך טרם אותרו בעליו…
אז איך אפשר לשרוד את כל הזוועות ולא לצאת מהדעת? כשמקבלים פניות מילד מקסים שמצא גור חתולים פצוע ומבקש שנבוא לעזור לו לטפל בחתול, אי אפשר שלא להתרגש מילד שמתקשר למוקד לדווח על חיה פצועה. כשאנשים מתקשרים ומספרים שראו את הפירסום על זיווית הכלבה והם רוצים להגיע ולאמץ אותה. כשד"ר שיינר מתקשר ומספר לנו שזואי, כלבה בת 10 שפיללנו למצוא לה בית יצאה לבית אומנה. כשד"ר פצ'ו מתקשר ומספר שאבויה, הכלבה ששפכו עליה לפני חודשיים חומצה שאכלה את כל גופה-אומצה, שמתקשרים מהכלבייה ומספרים לנו שג'י ג'י, אחרי 4 שנים בכלבייה אומץ למשפחה מקסימה, כשמיכל, שהתקשרה לפני שבוע לדווח על חתול שעבר תאונה, מתקשרת להגיד תודה על העזרה ומוסיפה תרומה, כשמאיה, שפגשה אותנו כשהיינו עם אוהל בשדירה, מגיעה כל הדרך מבנימינה עם מלונה לתרומה ועוד ועוד הרבה אנשים טובים, בתוך כל הזוועות, שעוזרים לנו לעזור לבעלי החיים ונותנים לנו כח להמשיך ולהיות שם בשבילם.
ואי אפשר לסיים את הכתיבה על פועלו של המוקד בלי לפרגן למנהל המוקד שלנו, אדון שוורץ. אדון שוורץ נוהג לשכב על השולחן ולפרוס את כרסו העבה לצד הטלפון. כשמתקבל דיווח קשה והוא רואה כי בזווית עינינו דמעה, הוא מיד מתרומם, מגיש את ראשו לנשיקה. יש שיאמרו כי הוא מודה לנו על העבודה הקשה שאנו עושים למען בעלי החיים ועל כי הוא מודע ושמח על כי המזל האיר לו פנים והוא זכה לכזה בית טוב.
יש שיגידו שהוא פשוט גור שמנמן ומפונק עם ריח של מוסכניק.
