זואי ננטשה כשהייתה בת 10. היא נזרקה מרכב ליד בית המחסה והבכי שלה נשמע למרחוק, בכי של כאב, של עצב. עד היום, שנתיים אחרי, היא בוכה,מתחננת למגע,מתחננת לבית. היא שוכבת ללא טיפה של שמחת חיים ומחכה למישהו שיאמץ אותה….אבל הפעם עד סוף חייה.
זואי היא כלבה מסוג לברדור מעורב עם גולדן וסיפורה הוא אחד מני מאות סיפורים דומים בקיץ האחרון. הקיץ אמנם תם, אך עם השלכותיו אנו עדיין נאלצים להתמודד. במשך עשרים שנות פעילותי בעמותת "תנו לחיות לחיות" איני זוכרת קיץ כזה, בו כל כך הרבה ישראלים השליכו את הכלב שלהם מהבית. כל קיץ מביא עמו אחוז גבוה של נטישות כלבים, אך הקיץ הזה כמות הכלבים שננטשו בכל רחבי הארץ הייתה גבוהה בחמישים אחוז מן השנים הקודמות, ועד היום העמותות והוטרינרים מוצפים בכלבים המיועדים לאימוץ.
הקלות הבלתי נסבלת שבה בני האדם מוותרים על בעלי החיים שלהם מעוררת אצלי סלידה ותמיהה. איך אפשר לנטוש את החבר הכי טוב שלך? את זה שבוטח בך שברגע שלקחת אותו אל ביתך והכנסת אותו אל משפחתך, תהיו יחד באש ובמים, בבריאות ובחולי?
הקיץ הגיעו אלינו אנשים שביקשו 'להיפטר' מהכלב שלהם כי נסעו לחו"ל, כי נולד להם תינוק, כי קנו ספה חדשה… ראיתי בעלים של כלבים מבוגרים שהיו בביתם שנים ארוכות, מגיעים לבית המחסה שלנו ואומרים שהכלב כבר זקן והם לא רוצים בו יותר. אני רואה את הכלבים נזרקים מרכבים,וממשיכים לרוץ אחרי הרכב, מתחננים "קחו אותי, מה עשיתי?"
הכלבים נאמנים לבעליהם באופן מעורר הערצה. איזו חוויה כואבת ומטלטלת זו בודאי לכלב, ברגע שהביטחון שלו, המשענת שלו, נוטשת אותו? אני רואה את העיניים שלהם מפוחדות, לא מבינות, מדוע? מה יהיה איתי עכשיו?
חלק מן הכלבים שננטשים מוצאים את מותם, חלקם נדרסים, חלקם ממשיכים להסתובב ברחובות צמאים ורעבים וחשופים לסכנות והתעללויות, וחלקם נאספים על ידי אנשים טובים שמנסים לשקם אותם ולמצוא להם בתים. זה גם מה שאנחנו ב:תנו לחיות לחיות" עושים יום יום ,שעה שעה.
נטישת בעל חיים היא עבירה על חוק צער בעלי חיים. גם המחוקק הבין את חומרתה של הנטישה. לצערי הרב, תלונות שאנו מגישים על נטישות, לא הגיעו עד היום לכדי כתב אישום. עמותת 'תנו לחיות לחיות' אמנם מגישה תביעה אזרחית נגד בעלים שנטשו את כלביהם, על מנת שלפחות ישלמו על הוצאות הטיפול הווטרינרי, אולם לכלב זה לא עוזר. הכלב סובל. אלו שמגיעים לכלביות לעיתים מפסיקים לאכול ומצבם מתדרדר ,הם שוקעים בדיכאון ואינם מגיבים לסביבה,חלקם סובלים מחרדת נטישה בהמשך חייהם. .
אני מבקשת להפציר בכל מי שמגדל כלב ובכל מי ששקל לאמץ כלב – חשוב לדעת, כשמאמצים כלב או חתול או כל בעל חיים אחר ,זה לכל החיים! גורלו של בעל החיים הוא באחריותנו, מוסרית ומשפטית כאחד , ועדיף לא לקחת הביתה חיית מחמד אם לא ניתן להתחייב לטפל בה. תופעת הנטישה מביישת את החברה הישראלית, וחובה למגר אותה. חברה נמדדת, בין השאר, גם באופן שבו היא דואגת לבעלי החיים שלה.
יעל ארקין הינה מנכ"ל עמותת 'תנו לחיות לחיות'
