בעשרת ימי תשובה, מינהג הכפרות קורא לנו לשלושה מעשים חשובים.
המעשה הראשון: ליידע אנשים בדבר העמדה היהודית האותנטית, שמתנגדת לכפרות בתרנגולות. הרעיון הבסיסי של יום כיפור הוא רעיון של חשבון נפש ותיקון. התיקון לא נעשה באמצעי מאגי כזה או אחר, אלא באמצעות "תשובה, תפילה וצדקה". ההתנגדות למינהג הכפרות באה מהזרם המרכזי של היהדות. הרב יוסף קארו, מחבר השולחן-ערוך – הקודקס המרכזי של ההלכה היהודית – כתב שיש למנוע את המינהג. בימינו התבטאו כנגד המינהג סמכויות רבניות כגון המקובל יצחק כדורי, והרבנים חיים דוד הלוי (שהיה הרב הראשי של תל-אביב), הרב פנחס זביחי והרב שלמה אבינר. הסיבות להתנגדות למינהג מרובות: אופיו הפגאני ("דרך האמורי" כלשון הרשב"א), החשש לטריפות כאשר השוחט שוחט תרנגולים רבים, כמו על סרט נע, וכמובן: צער בעלי-חיים. רבים נוהגים לעשות כפרות בכסף, ואחרים נמנעים לחלוטין מהמנהג, ותורמים כסף לצדקה, ללא טקסים נוספים.
בתחתית הדף תמצאו קובץ ובו עיקרי הציטוטים הרבנייים נגד מינהג הכפרות בתרנגולות. אפשר להדפיס אותו ולתלות בשכונתכם או בשכונות דתיות סמוכות – במקומות מותרים בלבד, ובמיוחד בסמוך לבתי-כנסת.
המעשה השני שחשוב לעשות הוא לעקוב אחרי תנאי ההחזקה של התרנגולים המסכנים. לא פעם נתקלנו בכך שהתרנגולים מוחזקים בכלובי פלסטיק צרים, ללא מזון ומים, ולעתים בשמש, יממות שלמות בהמתנה לגורלם. זה בלתי-חוקי, ומחייב התערבות של הווטרינר הרשותי. גם הרבנות הוציאה הוראה ברורה להימנע ממעשים כאלו שהם בבחינת גרימת צער בעלי-חיים. קובץ נוסף שמצורף למכתב זה הוא הנחיות בנושא שהוציאה הממונה לפי חוק צער בעלי-חיים.
המעשה השלישי נוגע לשורשים העמוקים ביותר של יום כיפור. זהו יום של חשבון נפש, שבו אנחנו נדרשים לבדוק את עצמנו, ולנסות לצאת לדרך חדשה. כשאנחנו מתבוננים בחלחלה באנשים שבשווקים, שמסובבים את התרנגולים סביב ראשיהם ושוחטים אותם, בואו ונחשוב לא רק על האכזריות שהם נוקטים, אלא גם על המעשים שלנו. על המנהיגים בדור השופטים אמרו שכשמי מהם היה אומר לאדם "טול קיסם מבין שיניך" היה האדם משיב "טול קורה מבין עיניך". אין בינינו אדם שהוא חף מכל מעורבות בניצול של בעלי-חיים, וכל שנה היא הזדמנות להתקדם – כל אחת ואחד בהתאם ליכולתו ובהתאם למקום בוא הוא נמצא. כשאנחנו מתבוננים בחלחלה בתרנגולת המדממת בשוק אנחנו יכולים להחליט להפחית את צריכת הבשר שלנו בשנה הקרובה, או שמא להפוך לצמחונים. אנחנו יכולים להחליט על הפחתה בצריכה של מוצרים אחרים הכרוכים בניצול בעלי-חיים – ביצים וחלב. ואולי אנחנו בשלים להיפטר מהמוצרים האלו לחלוטין? אנחנו יכולים להרהר גם בבעלי-חיים אחרים, שנתונים לחסדיו של האדם. האם הטיולים שלנו עם הכלב ארוכים דיים, או שאנחנו קצרי רוח לצרכיו? האם כל החתולים ברחוב שלנו מעוקרים ומסורסים, או שהגיע הזמן לעשות משהו בעניין? לכמה הפגנות הלכנו בשנה האחרונה? כמה מכתבים כתבנו? כמה כסף תרמנו לארגונים? האם אנחנו יכולים לעשות יותר? אם אנחנו דתיים, הרי שכל מעשה כזה נרשם ונזכר. ואם איננו דתיים – כל מעשה כזה משנה לבעלי-החיים, ומגדיר עבורנו מי אנחנו ועד כמה אנו דומים למה שהיינו רוצים להיות.
