כזכור, אורי אריאל ניסה לנתב את התקציב לכל דבר אפשרי – רק לא למטרת החוק עצמה. מאז התקדמנו כברת דרך יפה.
בתחילת הדרך סירבה המדינה להקצות ולו גרוש לסיבסוד של עיקור וסירוס של כלבים שמוחזקים ע"י אנשים, ושמולידים כל שנה רבבות כלבלבים לא רצויים, נטולי עתיד, ושמגיעים בסוף לרחובות ולמכלאות. בהמשך נאותה המדינה להקצות לנושא 2.1 מיליון ₪. כעת נמסר לנו שהסכום הוגדל ליותר מ-3.4 מיליון ₪.
הטריק הגדול ביותר שמשרד החקלאות המציא כדי לא לממן עיקורים וסירוסים נוספים, הוא תמיכה ברשויות מקומיות עבור עיקור וסירוס של כלבים הנמסרים מהן. אבל העיקורים והסירוסים האלו כבר מחויבים ממילא לפי חוק, וגם יש להם כבר מקור מימון באגרה שמשלם המאמץ, ושמהווה גם דמי רצינות שמבטיחים אימוץ שקול ואחראי. אתמול התבשרנו, שהמדינה החליטה לא להקצות בעתיד כספים לנושא זה.
בדיון שמעו השופטים אותנו, את המדינה ואת ד"ר משה רפלוביץ, הרופא הווטרינר הראשי של איגוד ערים דן. ד"ר רפלוביץ הסביר לשופטים על החשיבות העצומה שבעיקור ובסירוס, כדי לעצור את הזרם השוצף של כלבים שאיש אינו רוצה בהם, שמסיימים את חייהם בסבל רב ברחובות ובמכלאות. המאמץ והעלויות של לכידה, שיקום, החזקה ומסירה לאימוץ של כל אחד מהם הם עצומים. והפתרון הוא במקור: בצמצום הילודה.
אכן, כל השנים הושקעו מאמצים גדולים בלרוקן את הבריכה בכפית, והגיע הזמן לסגור את השיבר על הצינור שממלא אותה.
ניכר היטב שדבריו של ד"ר רפלוביץ עשו רושם חזק על השופטים. בהחלטתם, הצופה את פני תקציב 2019, כתבו השופטים, הוצגה בפניהם תמונה רחבה לפעולה הנדרשת באמצעות עיקור וסירוס כלבים על מנת למנוע צער בעלי חיים בהמשך. הם הוסיפו, ש"חזקה על משרד החקלאות, שכפי שפעל עד כה, יוסיף לשים שיקולים חשובים אלה לנגד עיניו".
כעת נמתין לשרי החקלאות והגנת הסביבה שיתמנו אחרי הבחירות, ונוודא שתקציב 2019 יוקצה בצורה הטובה ביותר למען בעלי החיים.
