לפני שנה בדיוק, העלנו כאן פוסט קשה, על כלבלב אהוב שעמד למות. לאסי נמצא גידול ממאיר בגרון שהקשה עליו לנשום. המיקום של הגידול, לא איפשר לנתח אותו או לתקוף אותו בטיפולי כימוטרפיה. בבית החולים, שם עבר אסי בדיקות, הודיעו לנו בצער שלאסי נותרו מספר שבועות בודדים לחיות.
החום של חודש אוגוסט גם אז היה קשה ואסי פשוט הלך ונחנק בין הסורגים ואנחנו חששנו מהנורא מכל-שאסי ימות בכלוב! התחננו לאומנה עבורו.
פיטבול מושלם, עמוס באהבה, מנשק ומחבק בלי הפסקה. לא רצו לאמץ אותו כי הוא "מגזע מסוכן" ועכשיו לא רצו לאמץ אותו כי לא נותר לו יותר מדי זמן……..
אבל טליה, שקראה את הפוסט על אסי, לא יכלה להישאר אדישה. היא הגיעה לכלבייה ואימצה אותו לביתה, בידיעה, זאת תהיה אהבה קצרה.
השבועות התחלפו בחודשים והנה חלפה לה שנה. אסי, עדיין עם הגידול בגרון, טורף את החיים. המזגן בבית עשה פלאים ואיפשר לאסי לנשום סוף סוף. האהבה העצומה בבית, מילאה את הלב ומאפשרת לו להמשיך ולפעום.
הוא מתנהל כמו כל כלב אחר. מטייל ביערות, הולך לים ובעיקר ישן בבית עם אמא שאוהבת כל כך, עם אמא שהצילה את חייו ועל כך הוא מודה לה כל יום מחדש.
אהבה מרפאה הכל -כמעט. כי הגידול אומנם עדיין שם אבל אסי ללא כל ספק, ברגע שיצא מהכלוב- זכה בחיים מחדש.
רב האנשים מקשיבים למה שהראש אומר.
את טליה, הקשבת למה שהלב אמר וידעת שאת חייבת להציל את אסי מהר. כמה שאת מדהימה!
שולחים מכאן חיבוק ענק ומכיוון וציפי קטנה לחשה לנו שיש לך מחר יום הולדת- אנחנו מאחלים שכל משאלה, קטנה וגדולה תתגשם השנה. שכל יום יהיה תמיד עמוס באהבה, שחוויות מלאות בצבעים של שמחה, ימלאו כל יום ויאפשרו להגשים כל חלום.
