תנו לחיות לחיות הגישה השגה כנגד התוכנית להקמת חוות טורבינות רוח באזור תל פארס בגולן. אם תמומש התוכנית, היא תיצור שדה קטל אכזרי, ותגבה מחיר דמים כבד מעופות ומעטלפים.
בבואנו לדון בעתידו של שטח פתוח, יש לזכור שלא מדובר בשטח שומם. בטרם דרכה בו רגל אדם, חיו בו בעלי-חיים, והם המשיכו לחיות בו כשהם מתאימים עצמם להתערבות האנושית בשטח. קהילות של בעלי-חיים ממשיכות להתקיים בשטח ולקיים אליו זיקה הדוקה. בעלי-החיים שבשטח תלויים בו, ובה בעת מקיימים אותו כיחידה אקולוגית הנושאת את עצמה.
המשפט הישראלי מכיר באינטרסים המוגנים של בעלי-החיים, ובזכותם למימוש צרכיהם. הגנה זו נובעת, בין היתר, מההכרה שהאדם אינו מין-לבדד ישכון.
ביטא זאת יפה הסופר הנרי בסטון:
"אין למדוד את החיה כנגד האדם. בעולם עתיק ושלם יותר משלנו הן נעות מוגמרות ושלמות כשברשותן חדות החושים שאנו איבדנו או מעולם לא השגנו, ומגיבות לקולות שאנו לעולם לא נשמע. הן אינן אחיותינו ואינן כפופות לנו: הן אומות אחרות הלכודות עמנו ברשת החיים והזמן וכבולות כמונו בפאר ובמצוקה של כדור הארץ".
מתוך הספר Henry Beston, The Outermost House: A Year of Life On The Great Beach of Cape Cod
בשנת 2007 אימצה העצרת הכללית של האו"ם את ההכרזה בדבר זכויותיהם של עמים ילידיים. בסעיף 26 להצהרה מכירה העצרת בזיקה ובזכאות של עמים ילידיים לאדמות ולמשאבים שהיו בבעלותם-המסורתית, שאותם תפסו ושבהם השתמשו. סעיף 27 להכרזה קובע כי על המדינות ליצור הליכים שיעגנו באופן חוקי את הזכויות של עמים ילידיים באדמותיהם המסורתיות ובמשאביהם המסורתיים. הכרה מאוחרת זו באה לאחר שנים שבהן הזיקה הזו בין אדם לאדמה לא הוכרה משום שהתקיימה מחוץ לדיני הקניין של המדינה המודרנית.
בדומה לכך, עלינו להכיר בזיקה של קהילות בעלי-החיים בשטחי המחיה הטבעיים שלהם, ולכבד את האינטרסים שלהם באדמות מהן הם חיים ושאותן הם מחיים.
אין חולק שהטורבינות המתוכננות ייצרו שדה קטל לעופות ולעטלפים.
גם לפי הסקר השנוי במחלוקת שנערך ע"י יזמי התכנית, הטורבינות צפויות לקטול מדי שנה כמאה עופות ועשרות עטלפים. גם מספרים אלו משקפים מלכודת מוות מחרידה – אולם קיים קונצנזוס בין כל הגורמים המקצועיים שמדובר במספרים שהם חסרי בסיס, אם להשתמש בלשון זהירה, ומפוברקים – אם נקרא לילד בשמו.
חוות-דעתו של גלעד פרידמן, אקולוג הוועדה, כמו גם חוות הדעת של רט"ג, מצביעות על כשלים חמורים – שלא לומר מניפולציות מכוונות – שנפלו בהליך איסוף הנתונים וניתוחם במסגרת סקר העופות. כך, למשל, עופות שנצפו על הקרקע (או עד גובה 20 מ' מהקרקע) לא נלקחו בחשבון לצורך חישוב התמותה הצפויה – אף שאין ספק שהן הגיעו לקרקע מהגובה שבו יחתכו הלהבים את האוויר, וגם ישובו לשם. עורכי הסקר התבססו על ההנחה המופרכת ש-70% מהעופות יעופו בקו ישר במסלול של סיכון מינימאלי. את אחוזי התמותה הפחיתו עוד באמצעות הנחה שהטורבינות יהיו מושבתות 40% מהזמן. נתוני התצפית מבוססים על תצפית חלקית בלבד בשטח, בלי שנעשה תיקון הולם לממצאים, והתצפיתנים לא זיהו עופות שהיו בשטח כפי שעולה מאיתותים שהגיעו מהמשדרים שהם נושאים. נתוני המכ"ם סוטים באופן קיצוני (עד פי 32 עד 72!) מהידוע מהספרות המדעית, ואינם אמינים. תחשיבים שונים שעשו היזמים אינם עולים בקנה אחד זה עם זה, ונראים כאילו השורה התחתונה סומנה תחילה, והחישוב בוצע כדי להגיע לשורה התחתונה. ואלו רק חלק מהבעיות באיסוף הממצאים ובמתודולוגיה של ניתוח הממצאים. המדען הראשי של רט"ג מציין כי היזמים התבססו על מודלים סטטיסטיים שאינם מקובלים, ונמנעו מהמודל המקובל מדעית.
התחשיבים של היזמים מופרכים גם נוכח הנתונים שנאספו, ופורסמו לאחרונה במסמך של רט"ג "סיכום ביניים של ניטור פגרי עופות ועטלפים בחוות טורבינות רוח של חברת אפקון". במסמך זה הוערך הקטל השנתי של כל טורבינה בכ-23 עופות ו-9 עטלפים בגלבוע, ובכ-17 עופות ו-7 עטלפים בסירין – חוות בהן גובה הטורבינות כמחצית הגובה המתוכנן בתכנית דנן ושטח הפנים של הלהבים נמוך בהרבה. הכותבים הדגישו, עם זאת, כי "יש להניח כי אלו ערכים נמוכים מהפגיעה בפועל, מכיוון שחושבו רק לפי נתוני סריקה של פחות ממחצית השטח בו מפוזרים רוב הנפגעים, על פי הניסיון בעולם ועל פי חישוב קצב כילוי וככל הנראה נמוך מזה שקיים בפועל בשל תנאי הניסוי. לפיכך, סביר שהפגיעה בפועל הייתה גבוהה באופן משמעותי מהאומדן המחושב לעיל".
נזכיר, שאקולוג הוועדה מצטט היקפי קטל שתועדו בחוות של טורבינות רוח בספרד, המגיעים עד יותר מ-63 פגרים מזוהים בשנה – עוד לפני תיקון למספר הפגרים שלא אותרו.
גם רט"ג, הגוף הממשלתי המופקד על הנושא, דוחה מכל וכול את התחשיבים של היזמים. סיכום ההערכות שבחוות הדעת של רט"ג מוביל לתוצאה המזעזעת, שלפיה חוות הטורבינות תהווה שדה קטל שיגבה את חייהם של קרוב ל-2,000 עופות נודדים מדי שנה, ובנוסף להם עופות יציבים, שרט"ג לא העריכה באופן מספרי, אלא התייחסה רק למספר מיני דגל של עופות דורסים. רט"ג גם לא הציגה הערכה ביחס למספר העטלפים שייפגעו, אולם פוטנציאל הפגיעה גדול מאוד.
כל התחשיבים הללו – וגם על כך עמד אקולוג הוועדה – אינם לוקחים בחשבון אירועים ייחודיים, כגון התאספות של דורסים סביב פגר באחד משטחי המרעה שבאזור התכנית, אירועים במסגרתם עשויות להיקטל אוכלוסיות שלמות של עופות.
סטטיסטיקות הדמים הללו אינן רק ספירת ראשים של בעלי חיים הרוגים.
כפי שמציין בצדק אקולוג הוועדה, הרג של עופות מקננים – משמעו גוויעה אטית ברעב של גוזליהם.
לכך יש להוסיף את הפגיעה החברתית בזוגות ובלהקות, כאשר אחד מבני הזוג או אחד או כמה מחברי הלהקה נהרג בידי הטורבינה.
העילה למיזם שלפנינו היא כביכול סביבתית – אולם כל הגופים הסביבתיים דוחים אותו בשתי ידיים. הפיכת שוק האנרגיה בישראל להרסני פחות לסביבה אפשרית בשילוב של אמצעים לחיסכון באנרגיה, ניצול אנרגיית השמש באמצעות פאנלים על גגות קיימים ועוד. גזילת המרחבים השייכים לנשר ולחסידה, לציפור ולעטלף; הפיכת הרוח הנושאת אותם למלכודת דמים, והפיכת מרחבי הגולן לשדות קטל – לא זו הדרך לפיתוח בר קיימא.
בעלי החיים מותאמים ובעלי תושיה אל מול איתני הטבע. אבל נוכח כוחנו העודף, ההרסני, לעתים: העיוור, הם חסרי אונים. דווקא משום כך, חובתנו לרסן את כוחנו, ולהיות להם לפה.
2018-01-08 התנגדות תנו לחיות לחיות – חוות טריבונות רוח תל פארס
