ראשית אני מברכת על עצם קיום הדיון בכנסת, למותר לציין, כי סוגיה זו ראויה לדיון דחוף בניגוד לגישתם של אחדים מחברי ועדת החינוך שהתייחסו לעיסוק בעניין כאל "מותרות".
אין צורך לומר שאנוכי סבורה שחיים הם חיים באשר הם, וצער בעלי חיים הינו צער לכל מי שחיים באפו.
אפרט את המצב על מנת לנסות ולפשט את העניין למי שאיננו מצוי בתחום החקיקה הנ"ל.
לשון החוק המוצעת אומר שהמדינה תפעל לצמצום התרבותם של בעלי חיים משוטטים ולשם כך ייוחד תקציב שנתי בסך 4.5 מיליון ₪ למימון פעולות אלו.
מחלוקת התגלעה כאשר חברי הכנסת החילוניים ביקשו לציין מפורשות בלשון החוק כי צמצום ההתרבות יעשה בדרך של עיקור וסירוס, ואילו חברי הכנסת הדתיים טענו כי עיקור וסירוס אסור על פי ההלכה. ולכן הוצע כי האופן בו ייעשה הצמצום יישאר בשיקול דעת השר הממונה על ביצוע החוק, שר החקלאות.
העמותה והארגונים למען בעלי החיים, למעט ארגון צער בעלי חיים תל אביב , שתומך באופן מוצהר וגלוי בהמתת חתולי הרחוב, סירבו להשאיר את הסוגיה 'פתוחה' כדי למנוע מצב בו צמצום התרבות בעלי החיים ייעשה בדרך של המתה. לצערנו השירותים הוטרינריים שוב התנגדו בטענה כי הדבר עשוי להתפרש כאיסור גורף על המתת חתולי הרחוב, איסור שהם ניסו לבטל בעקיפין באמצעות הצעת חוק זו.
אלא שכולנו יודעים שהמתה היא פתרון קל וזמין מדי ואל לנו להשאירו לשיקול דעתו של איש.
לצערנו, קיימת בורות מסוימת בקרב אנשים שאינם מצויים בתחום הוטרינריה לגבי חשיבותם של החתולים במערכת האקולוגית העירונית. בסביבה אורבאנית חשיבותם של החתולים ותרומתם עולה לאין ערוך על מה שמוגדר על ידי המתנגדים 'כסכנה בריאותית', אשר בטלה בשישים נוכח התועלת שהחתולים מביאים לרווחת החיים שלנו.
בארצות או בערים שמיגרו נוכחות חתולים מקרבן גברה אוכלוסיית המכרסמים אשר בה יש סכנה תברואתית אמיתית, המדובר בהתרבות מאפיינת של עכברים, חולדות, נחשים וחרקים שונים. מיעוט חתולים מביא להפרת האיזון ולהתרבותם המסוכנת של עכברים וחולדות.
מצד שני, נכון הדבר שבשל תנאי אקלים נוחים בארצנו מופר האיזון לטובת החתולים המתרבים בקצב וללא שליטה ולכן חובה ליצור מנגנון של שליטה ובקרה שירסן את קצב התרבותם, בראש ובראשונה למענם עצמם, שהחיים ברחוב אינם מיטיבים עימם ואף אינם מכבדים אותם. העליבות אליה הם מושלכים ברחובותינו איננה מכבדת אותם ולבטח איננה מכבדת אותנו.
כעת אנחנו מגיעים לשאלה ההלכתית; מחד עיקור וסירוס בא בגדר איסור הלכתי מוחלט (מדאורייתא) מצד שני צער בעלי חיים הינו צו הלכתי שגם מקורו מוחלט (גם מדאורייתא) ועל כן נשאלת השאלה מה גובר? יש בוודאי תשובות לכאן ולכאן אולם אין זה המקום כעת לעסוק בהן, בבוא היום נעלה סוגיה זו ונוכל לקיים דיון פתוח בנושא.
ההצעה שהועלתה בלחץ הארגונים למען בעלי החיים וח"כ ארדן, היא כי התקציב שעל הפרק, היינו 4.5 מיליון שקל ייוחד כולו לטובת צמצום התרבות בעלי החיים למעט בדרך של המתה.
כאמור לצערנו השירותים הוטרינריים הם אלו אשר התנגדו והסתייגו מאיסור ההמתה.
חברי הוועדה החליטו להביא את העניין להחלטה במליאת הכנסת; מחר יום שני (ה-30 ביוני), תתקיים בכנסת הצבעה במליאת הכנסת, במסגרת ההצבעה תידון ההסתייגות שתאסור על שר החקלאות להשתמש בתקציב לצורך המתת חתולי רחוב, את ההסתייגות הגיש חבר הכנסת דב חנין.
על כולנו לקוות כי חברי הכנסת יצביעו עבור החוק עם ההסתייגות. במילים אחרות, כי בתקציב החוק לצמצום התרבות בעלי החיים אסור בתכלית האיסור להשתמש באמצעים הכוללים המתה.
בברכה,
עו"ד גליה חלפי
יועצת משפטית
