הפונה מסר לנו כי בסמוך למועד פיזור הרעל אבדו 2 הכלבות באזור עטרות בירושלים וזאת בשעה שטייל עמן וכי ביום 25.2.08 פנה אליו ד"ר גלעד לסט, וטרינר העובד במחלקה הווטרינרית, ודיווח לו כי אחת הכלבות הובאה לתחנת ההסגר הרשותית עם סימני הרעלת סטריכנין.
הפונה ניגש מייד לאחר שיחה זו לאזור בו אבדו הכלבות ובמרחק של כ-200 מטרים בלבד מבית המחסה של צעב"ח הוא מצא את כלבתו השנייה ללא רוח חיים. גופת הכלבה נשלחה לבדיקה פתולוגית ובגופה נמצאו שרידים של סטריכנין.
הפונה מסר לנו עוד כי ביום 28.2.08 נמצאה באזור כלבה נוספת כשהיא מתה ובבדיקה פתולוגית נמצא גם בגופה רעל מסוג סטריכנין.
על מנת לברר את פרטי המקרה הקשה פנה מר יונתן שפיגל, עובד המחלקה המשפטית של עמותת "תנו לחיות לחיות" (להלן: "נציג העמותה"), לד"ר זוהר דבורקין, וטרינר העיר ירושלים (להלן: "ד"ר דבורקין").
ד"ר דבורקין מסר לנציג העמותה כי המחלקה הווטרינרית נוהגת להשתמש בסטריכנין במקומות שונים בעיר. לשאלת נציג העמותה כיצד הורעלו כלבים כשלצווארם קולר המעיד על כך שהם שייכים לאדם פרטי, ענה ד"ר דבורקין כי הכלבים ככל הנראה שוטטו באזור בו מסתובבות כנופיות כלבי בר, ולכן אין לתמוהה על כך שהורעלו.
בעקבות התלונה פנה עו"ד ראובן לדיאנסקי-המנכ"ל והיועץ המשפטי של "תנו לחיות לחיות" לד"ר משה חיימוביץ-מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות והפנה את תשומת ליבו לכך כי: "כידוע, סעיף 4 לחוק צער בעלי חיים, התשנ"ד-1994, קובע כי "לא יומת בעל חיים בסטריכנין או ברעל אחר שקבע המנהל בהודעה ברשומות, אלא אם כן נתן המנהל היתר לכך. עבירה על הוראות הסעיף הינה עבירה פלילית שדינה עד שנת מאסר אחת".
בסיום מכתבו דרש עו"ד לדיאנסקי מהד"ר חיימוביץ כי "בטרם ננקוט באמצעים המשפטיים העומדים לרשותנו, אבקשך להעביר לידי עותק מן ההיתר שניתן על ידך למחלקה הווטרינרית של עיריית ירושלים לעשות שימוש בסטריכנין".
העתק מהמכתב הנ"ל נשלח לגב' יעל שאלתיאלי–מנכ"לית משרד החקלאות, לעו"ד אפרת אביאני–המחלקה המשפטית במשרד החקלאות, לד"ר דגנית בן דב–ממונה על פי חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות ולרפ"ק שאול מיימון–קמ"ט לחוק צער בעלי חיים במשטרת ישראל
