סטודנטית מהמכללה הביאה לידיעתנו כי פנתה בעניין לאחראי על התחזוקה והלה מסר לה כי הזמין לוכד חתולים להיום (13.2.08), וכי את החתולים יעבירו למזבלה כלשהי. יודגש, כי הפונה וכן סטודנטים נוספים משקיעים בחתולים שבאזור המכללה ממיטב כספם ומזמנם הפרטי בהאכלה, בטיפול וטרינרי ועוד והם פיתחו כלפי החתולים יחס רגשי ואישי של ממש.
הפונה אף מסרה לחשוד חוות דעת בנוגע לחתולי הרחוב שנמסרה לה על ידי המחלקה המשפטית של "תנו לחיות לחיות", בה מפורטים המקורות שבדין לאיסור על לכידת חתולים והעתקתם ממקום הימצאם, אך לטענתה החשוד לא שם את ליבו לדברים אלו והתייחס אליהם בביטול.
בעקבות התלונה פה עו"ד ראובן לדיאנסקי-המנכ"ל והיועץ המשפטי של "תנו לחיות לחיות" לדיקן המכללה למדעי הים והסביבה הימית מכמורת, פרופ' אדם פרידמן ושטח בפניו את המצב המשפטי בעניין, כדלקמן:
וק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד – 1994, אוסר על התעללות כלשהי בבעלי חיים, לרבות פגיעה בחתולי רחוב וברווחתם. עבירה על הוראות החוק הנה עבירה פלילית שדינה עד 3 שנות מאסר.
הגוף היחיד המוסמך על פי דין ללכוד ולהמית חתולי רחוב הוא השירותים הווטרינריים, ואף זאת אך ורק על פי נוהלי מחמירים ביותר, המאפשרים המתה רק במקרה של סכנה בריאותית חמורה ביותר, וגם זאת כאופציה אחרונה ולאחר שנמצא שאין כל אפשרות אחרת להתמודד עם הבעיה, כגון על ידי עיקור וסירוס החתולים על מנת למנוע את התרבותם.
בבג"צ 4884/00 עמותת תנו לחיות לחיות ואח' נגד מנהל השירותים הוטרינרים ואח' (טרם פורסם) פסק ביהמ"ש העליון כי לחתולי החצר זכות לחיות בלא הפרעה, כל עוד אינם מהווים סכנה בריאותית ממשית לבני האדם. בג"צ אף גילה דעתו, כי אפשרות למגע פיזי תדיר של בני האדם עם החתולים או קיום תקלה ממשית בהפעלתו של בניין מגורים, אינם מצבים, המאפשרים פגיעה בחתולי הרחוב.
ביהמ"ש העליון, מדגיש את זכותם המלאה של בעלי החיים לחיות, וחובתנו כבני אדם להגן על זכותם זו, המעוגנת בשיטתנו המשפטית, כך בבג"צ 6446/96, העמותה למען החתול נ' עיריית ערד. ברע"א 1684/96 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר ואח', קובע כב' השופט חשין כי האדם מצווה להגן על בעלי החיים באשר הם, כחלק מהמצווה להגן על החלש, באשר חיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם והמלחמה בין האדם לחיה אינה מלחמה הוגנת.
לעניין זה, אבקש להסב את תשומת לבך לפסק דינו של כב' השופט טל שחר בבשא 163938/04 עמותת תנו לחיות לחיות נ' פרופ' פייזר (שלום תל אביב). בפסק דין זה מורה בית המשפט למשיב, אשר נהג ללכוד חתולים באמצעות מלכודת עקב כניסתם לבית הקרקע שלו, להתקין רשתות על כל חלונות הבית בכדי למנוע כניסת החתולים. עוד נפסק שם, כי בכל עניין הקשור בטיפול בחתולים עליו לפנות לוטרינר העירוני ולא לפעול על דעתו.
לכידת חתולים ו/או פגיעה אחרת בהם, המתבצעת ע"י אדם פרטי, הנה עבירה על הוראות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד – 1994-עבירה פלילית שדינה עד 3 שנות מאסר.
בנוסף, ישנן קביעות מפורשות של המטה הארצי של משטרת ישראל לפיהן לכידת חתולים ללא בעלים והעתקתם ממקום מגורם הקבוע הנה עבירה על הוראות סעיף 2 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994.
בסיום מכתבו דרש ען"ד לדיאנסקי מפרופ' פרידמן "למנוע מהחשוד ו/או מי מטעמו מלבצע את לכידת החתולים והעתקתם ולוודא כי לא יעשה כל נסיון שכזה בעתיד". עו"ד לדיאנסקי גם הודיע כי "לא נירתע מלפנות לגורמי אכיפת החוק ואף לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו באם יוודע לנו כי חרף פנייתנו אליך התרחשה פגיעה כלשהי בחתולי הרחוב, לרבות לכידתם ו/או העתקתם ממקום הימצאם".
* העתק מהמכתב הנ"ל הועבר גם לפרופ' יולי תמיר-שרת החינוך, לח"כ מיכאל מלכיאור–יו"ר ועדת החינוך בכנסת, לח"כ יואל חסון–יו"ר השדולה למען בעלי חיים בכנסת, למר רני אידן-יו"ר המועצה האזורית עמק חפר, לגב' יעל שאליתאל-מנכ"לית משרד החקלאות, לד"ר אודי לבל-וטרינר המועצה האזורית עמק חפר ולרפ"ק שאול מימון- קמ"ט לחוק צער בעלי חיים, משטרת ישראל.
