בעקבות כך פנה עו"ד ראובן לדיאנסקי, המנכ"ל והיועץ המשפטי של העמותה למר דוד יוסף, ראש עיריית אור יהודה במכתב בו ציין כי: "נדהמתי לקבל מתושבת עירך העתקים של 5 דו"חות אשר ניתנו לה לאחרונה בגין טענות לעבירה על סעיף 22 לחוק עזר לאור יהודה (מפגעי תברואה), התשי"ח- 1958, הקובע: "לא יאכיל אדם בעל חיים ברחוב באופן שיש בו כדי לזהם את הרחוב".
עו"ד לדיאנסקי פירט במכתבו לראש העיר כי: "על חשבון זמנם הפרטי וכספה האישי מקדישים מאכילי חתולי החצר, ימים כלילות לטיפול, האכלה ודאגה יום יומית לחתולי רחוב רבים. מרביתם של מאכילי החתולים, ובכלל זה המאכילים הנקנסים אשר פנו אלינו בבקשה לעזרה, מאכילים את חתולי החצר במזון יבש בלבד, שהוא חסר ריח ובוודאי שאינו מזהם".
"זמן שהייתו של המזון היבש בשטח הוא מספר דקות קצרות בלבד", הוסיף עו"ד לדיאנסקי, "מאחר וחתולי הרחוב דואגים לאכול כל גרגיר במהרה. כמו כן, דואגים המאכילים להימצא במקום עד לסיום תהליך ההאכלה, או לחילופין לשוב אליו כעבור מספר דקות, ולאחר מכן הם מקפידים כי המקום ישאר נקי. בנוסף למזון, דואגים רבים ממאכילי החתולים לטיפול רפואי, לחיסונים ולביצוע ניתוחי עיקור וסירוס המונע התרבות של חתולים והכל כאמור על חשבון זמנם הפרטי וכספם".
כתבה במקומון
במכתבו גם שטח עו"ד לדיאנסקי בפני מר יוסף את המצב המשפטי בעניין האכלת חתולי רחוב, כדלקמן:
בבג"צ 4884/00 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מנהל השירותים הוטרינרים ואח' קבע בית המשפט העליון כי לחתולי הרחוב, זכות לחיות בלא הפרעה, כל עוד אינם מהווים סכנה ממשית לקיום האדם ולבריאות הציבור.
בת"פ(י-ם)897/01 מ"י נ' יורובסקי, שם הגש כתב אישום בגין איסור האכלת חתולי רחוב על פי חוק העזר העירוני. בית המשפט זיכה את הנאשם תוך קביעה כי אין קשר בין מעשיו לבין גרימת נזק תברואתי, ואמר כי: "אין המאשימה יכולה להסתפק בהוכחת העובדה שהוא האכיל כלב או חתול ברחוב, אלא עליה להיכבד ולהוסיף ולהוכיח, שאותה האכלה יצרה מפגע תברואתי או פגעה באופן קשה וחמור ברווחת הציבור".
בהנחיות הביניים של השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות נקבעה דרך טיפול בתלונות על מטרדים, המחייבת לערוך בירור עם המאכיל תחילה ורק לאחר שנעשה כן יוכל לנקוט באמצעים שפגיעתם בחתולים פחותה, כגון, סגירת פחים ופתחים, העתקת תחנת ההאכלה וצמצום זמינות מקומות המסתור.
חובת הבירור ונקיטת האמצעים שפגיעתם בחתולים פחותה, חלה אף מקום שנגרם בעטיים של החתולים סיכון בריאותי מסתבר ומזדמן, כקביעת ההנחיות. סיכון בריאותי מוכח, מחייב ראיות לחדירת החתולים למוסדות רפואיים או מפעלי מזון. מובן, כי לא בזאת מדובר במקרה דנן.
יתרה מכך, האכלת חתולי הרחוב הנה פעולה מבורכת הנערכת בהתאם לכללים שנקבעו על ידי הגורמים המוסמכים במשרד לאיכות הסביבה ובשירותים הווטרינריים. לחתולים חשיבות רבה לסביבה האורבנית, והם תורמים לחיסולם של מזיקים דוגמת נחשים, עכברושים, עכברים ותיקנים – ובכך גם תורמים לבריאות הציבור. האכלתם בצורה מסודרת חוסכת מהם את הצורך לחפש מקורות מזון אלטרנטיביים (למשל, בפחי אשפה) ובכך שומרת על בריאותם ועל בריאות הציבור.
במכתבו כתב עוד עו"ד לדיאנסקי כי: "נדרש איזון בין הצורך שלא לזהם את הרחוב לבין זכותם של המאכילים להאכיל וזכותם של החתולים למזון. איזון כזה יתבצע אם ייבדק המצב לפני מתן הקנס ויתברר, למשל, שלאחר ההאכלה נותר מזון ברחוב שלא נוקה ע"י המאכילים".
"לפיכך", מסיים עו"ד לדיאנסקי את מכתבו לראש העירייה, "אודה לך באם תורה למחלקת הפיקוח לחדול ממתן קנסות למאכילי חתולים אשר מאכילים חתולים במזון יבש, דואגים לאסוף את שארי המזון היבש בגמר תהליך ההאכלה ומקפידים לשמור על הניקיון".
* העתק מהמכתב הנ"ל נשלח לח"כ שלום שמחון-שר החקלאות, ח"כ גדעון עזרא-השר להגנת הסביבה וח"כ יואל חסון-יו"ר השדולה למען בעלי חיים בכנסת
