להזכירכם מדובר היה בשתי עתירות, האחת מטעם הארגונים שדרשה לשים קץ לפרקטיקת פיטום האווזים ולקיים את פסיקת בג"ץ 9232/01 והשנייה עתירת העוסקים בענץ שדרשה לבטל את הנחיית מנהל השירותים הוטרינרים הקובעת כי פיטום האווזים יסתיים ביום 15/4/06 (בג"ץ 10864/05)
בג"ץ קבע כי כבר ביום 31.3.05 תמה תקופת המעבר במהלכה ניתנה לנוגעים בדבר שהות לבחון פרקטיקות פיטום חלופיות אשר תעמודנה באיסור ההתעללות אשר בחוק צער בעלי חיים ולמרות שהעוסקים במלאכה בחנו את הסוגייה פרקטיקה שכזו לא נמצאה ולפיכך היה על המדינה לקיים את פסק הדין ככתבו וכלשונו. בג"ץ מותח ביקורת על המדינה בקובעו, כי האחריות לקיום פסק הדין מוטלת הייתה בראש ובראשונה על המדינה כרשות המופקדת על אכיפת החוק וצר לומר כי המדינה לא עמדה בחובתה זו ובמקום שתיערך לקיום פסק הדין במועדו, היינו עובר ליום 31.3.05 המתינה עד ליום 2.11.05 כדי להוציא הנחייה המיישמת את קביעות פסק הדין (וקובעת כי הפיטום יסתיים ביום 15.4.06 שנה תמימה לאחר המועד שנקבע בפסק הדין המקורי- ק.ק).
בג"ץ קובע עוד כדלקמן:
"מציאות זו של אי קיום פסק הדין במהלך תקופה של 7 חודשים, היא מציאות קשה במדינת חוק, כאשר המדינה, המופקדת על שמירה על שלטון החוק, היא עצמה שותפה לאי כיבוד הדין וההלכה הפסוקה. תוצאה זו קשה היא מבחינת המשכו של הסבל הנגרם לעופות, שעל הפסקתו במועד מוגדר ציווה בית המשפט. אלמלא עירנותם ומחוייבותם הציבורית והמוסרית של ארגוני צער בעלי חיים, ייתכן שהתמריץ לתיקון המעוות לא היה נוצר. אולם מעבר להיבט הסבל המתמשך של העופות, תופעת אי כיבוד פסק הדין על-ידי הרשות הציבורית היא, כשלעצמה, ראויה לביקורת קשה, לנוכח הסטייה שהיא מבטאת מהליכי ממשל תקינים, ומנורמות חוקתיות בסיסיות הטמונות בבסיסו של ההליך הדמוקרטי"
בג"ץ קבע כי אלמלא נמצאנו עתה בעיצומו של הליך יישומו של פסק הדין, היה מקום לתת צווים מוחלטים כנגד המדינה כפי בקשתם של הארגונים, אולם מאחר וכבר הוחל בחיסולו של הענף לאור הנחיית מנהל השירותים הוטרינרים, הרי שיש לאפשר את השלמתו בתוך חודשיים ימים, הגם שהיה ראוי שיוחל בו לכל המאוחר מיד בסמוך לתום תקופת המעבר שנקבעה בפסק הדין.
בג"ץ נמנע מלדון בשאלת הפיצויים המדיגעים לעוסקים בענף וקבע, כי אין לקשור את החובה להפסיק את הפיטום הגורם סבל בלתי מידתי לאווזים ואת החובה לקיים את פסק הדין בשאלת הפיצויים.
לבסוף בג"ץ דחה את עתירת הארוגנים מן הטעם כי הליך הפסקת פיטום האווזים מצוי בעיצומו, אולם קבע באותה נשימה כי עתירת הארוגנים הניחה תשתית עובדתית מוצקה להפסקת הפיטום ובכדי לבטא זאת פסק בג"ץ לזכות הארוגנים הוצאות משפט בסך 60,000 ש"ח שיושתו על המדינה ועל העוסקים בענף הפיטום (העותרים בבג"ץ 10864/05) בחלקים שוים.
